זהר

צב) כתיב כי אל דעות יי'. דעות ודאי. הוא הדעת, בדעת כל פלטרי אתמליין, דכתיב, ובדעת חדרים ימלאו. דעת אחרא, לא אתגליא, דהא טמירא אזיל בגוויה, ואתכליל ביה. דעת נהיר במוחין, ואתפשט במוחא כלא.

פירוש הסולם

צב) כתיב כי אל וכו': כתוב, כי אל דעות ה'. דעות ודאי, שהוא לשון רבים, כי יש בז"א ג' דעות, א) הוא מוח הדעת, כי בדעת כל הארמונות מתמלאים, שכתוב, ובדעת חדרים ימלאו. ב) וכנגד זה, דעת אחר, שהוא אינו מתגלה אלא הולך בו בסתר ונכלל בו. ג) דעת המאיר במוחין, ומתפשט בכל המוח. אבל לא לגוף.
פירוש. כי יש בראש ז"א ב' מיני חב"ד, חב"ד מאו"א עלאין וחב"ד מישסו"ת. וע"כ יש בו ב' מיני דעת, כי דעת מאו"א עלאין, הוא דעת הנעלם, משום שאו"א נעלמים, שאין הי' יוצאת מאויר שלהם לעולם (כנ"ל ב"א דף רנ"א ד"ה נחית) והדעת מישסו"ת הוא דעת הגלוי, כי בישסו"ת יוצאת הי' מאויר, והחכמה מתגלה בו. אמנם גם דעת זה אינו מתגלה אלא בראש דז"א בלבד, ואינו מתפשט לגוף. אלא שדעת הזה דישסו"ת כלול מג' קוין חב"ד בפני עצמו, אשר ב' קוין העליונים שהם חו"ב שלו נשארים בראש והקו האמצעי שבהם, דהיינו דעת דדעת הגלוי, הוא דעת המתפשט לגוף, בסו"ה ובדעת חדרים ימלאו. באפן, שיש בראש ז"א ג' דעות, א) הוא דעת הנעלם, ב) הוא דעת הגלוי בראש ז"א ואינו מתפשט לגוף. ג) הוא דעת המתפשט לגוף.
וז"ש, כי אל דעות ה'. דעות ודאי, דהיינו שיש בז"א הרבה בחינות דעת, א) הוא הדעת וכו' ובדעת חדרים ימלאו, דהיינו דעת המתפשט. ב) דעת אחרא לא אתגליא וכו', שזהו דעת הנעלם. ג) דעת נהיר במוחין וכו', שזהו דעת הגלוי, ואתפשט במוחא כלא, ולא לגוף.