זהר

צב) באן אתר יקדש בר נש גרמיה גו קדושתא דא, לאכללא גרמיה בה. כד מטי בר נש, לשמא קדישא יי׳ צבאות. ורזא דא אני יי׳ מקדשכם. דא אשכחנא ברזא דספרי קדמאי. ואנן לא עבדינן הכי, אלא לבתר יי׳ צבאות בלחודוי. ולבתר כד מטי בר נש למלא כל הארץ כבודו, כדין יכלול גרמיה בההוא קדושה, לאתקדשא לתתא, גו ההוא כבוד דלתתא, ורזא דא ונקדש בכבודי. ולבתר יעביד אורח פרט, לאתקדשא כלא. כמה דאנן עבדין לעמתם דמלאכי עלאי, דאמרי ברוך כבוד יי׳ ממקומו, דא כבוד עלאה. ולבתר ימלוך יי׳ לעולם וכו'. דא כבוד דלתתא.

פירוש הסולם

צב) באן אתר יקדש וכו׳: באיזה מקום יקדש אדם את עצמו בקדושה זו לכלול עצמו בה. הוא, כשהאדם מגיע להשם הקדוש, ה׳ צבאות, הנזכר אחר קדוש הג', שה״ס נצח והוד. ובו הוא הסוד, אני ה׳ מקדשכם, זה מצאתי בסוד בספרים הראשונים. ואנו אין עושים כן, אלא לאחר ג״פ קדוש, אומרים, ה׳ צבאות בלבד, כלומר שעוד אנו אין מכללים עצמנו שם, ואח״כ כשהאדם מגיע אל מלא כל הארץ כבודו, שאז נמשך הקדושה אל המלכות, אז יכלול את עצמו בקדושה ההיא להתקדש למטה, תוך כבוד ההוא שלמטה, שהיא המלכות, וזה סוד ונקדש בכבודי. ואחר כך יעשה בדרך פרט. כלומר, בתחילה יכלול את עצמו בהמלכות שה״ס כבוד שלמטה. בהכתוב, מלא כל הארץ כבודו, שכולל כל הארץ וכל האומות, ואח״כ יעשה המשכת הקדושה בדרך פרט. דהיינו לישראל בלבד. שיתקדש הכל. ומישראל תתפשט הקדושה לכל העולם. וכמו שאנו עושים, הוא לעמתם של המלאכים העליונים, שהם אומרים, ברוך כבוד ה׳ ממקומו, הוא כבוד העליון, שהוא ז״א. ואח״כ אומרים ימלוך ה׳ לעולם וכו'. שזה הוא כבוד תחתון, דהיינו מלכות. כמו כן, גם אנו מכללים עצמנו, במלא כל הארץ כבודו, שהוא כבוד תחתון. ולא בה׳ צבאות, שהוא נצח והוד דז״א, ובחינת כבוד עליון, כמו שעשו הראשונים.