זהר

צב) זית מזתים, דא צדיק, דאתמר ביה שמן זית זך. כתית: דכתיש כתישא באינון אתין, דאינון אברי גופא. ודא ברית מילה לגבי שכינתא, אתקריאת גד. ורזא דמלה, והמן כזרע גד הוא. בההוא יו״ד אתעבידת גיד, ואמאי אתקריאת גד. בגין דאיהי כלילא מז׳ ספיראן, דסלקין לחושבן גד.

פירוש מעלות הסולם

צב) זית מזתים דא וכו׳: זית מזתים בסוד מה שאחז"ל (מנחות נג:) ישראל נמשלו לזית. זה צדיק, היינו יסוד, שנאמר בו שמן זית זך, כתית: שכותש כתישה באותם האותיות שהם אברי הגוף היינו אותיות יה"ו שהם הכלים לאורות נר״ן, וזה היינו היסוד, הוא ברית מילה להשפיע אל השכינה, הנקראת גד. וסוד הדבר והמן כזרע גד הוא, ובאותה היו״ד שהוא יסוד נעשית גיד, ולמה נקראת גד, משום שהיא כלולה משבע ספירות חג״ת נהי״מ, העולים למספר גד היינו שבע.
פירוש. שמן הוא אור חכמה עליונה שבימין, שה״ס אור חסדים ואור או"א עלאין, שחסדים אלו חשובים הרבה מחכמה, כי יש בהם מעלת שניהם, כי להיותם משפיעים החכמה לז״א נחשבים בעצמם כמו חכמה, וכחם יפה להכניע את החצונים כמו חכמה. ולהיותם רק חסדים, אין שום אחיזה להשפעתם, כי אור החסדים אינו מתעבה כלל ברדתו אל התחתונים, כי הצמצום לא נעשה רק על אור החכמה בלבד ולא על אור החסדים, וה״ס נקודת החולם, שדרכה לעמוד ממעל האותיות, שזה מורה שהנקודה שהיא חכמה אינה מתלבשת בכלים שהם האותיות.
ונקודת השורוק שהוא ו' ונקודה רומז על חכמה דשמאל, המאירה בישסו״ת, ונקראת שמאל מפני שאינה מאירה אלא בקו שמאל, והיא החכמה הנגלית לזו״ן ולתחתונים, ולכן נרמזת בנקודת השורוק. שזה מורה שהנקודה שהיא חכמה מלובשת בתוך הכלים המכונים אותיות, אבל חכמה דימין אינה מאירה כלום מבחי׳ חכמה אלא חסדים בלבד. ונודע שב' הקוים ימין ושמאל הנמשכים מב׳ הנקודות חולם ושורוק הם במחלוקת ואינם יכולים להאיר עד שיוצאת קומת החסדים על המסך דנקודת החירק שה״ס מסך דז״א וקו האמצעי הנתקן מן המדרגה התחתונה שעלתה אל המדרגה העליונה והכריע והשלים ב' הקוים שלה. ומתוך שתקון זה בא מהמדרגה התחתונה לכן הוא רמוז בנקודת החיריק העומדת תחת לאותיות שהם הכלים.
ואלו ג' הנקודות הם יוצאים בתחלה בבינה, בסוד תלת נפקי מחד (עי׳ בזהר ב״א דף רפ״ז בסולם ד״ה תלת) ואח״כ הם יוצאים בזו״ן בסוד חד בתלת קיימא, כי כל שיעור אור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון. ובעת שזו״ן מקבלים מוחין הללו בשלמותם, הם מלבישים על או"א וישסו״ת, וז״א נעשה לבחי׳ אור נקודת החולם כמו או״א עלאין, ונוקבא נעשית לבחי׳ אור נקודת השורוק כמו ישסו״ת, ואינם יכולים להזדווג זה בזה, עד שיוצאת קומת אור החסדים על מסך דבחי"א שהוא מסך דחירק, המכריע בין ב׳ הנקודות, אמנם כאן נמצא מסך זה בנשמות ישראל, שהם מדרגה התחתונה לזו״ן, והמסך שלהם משמש לקו מכריע בזו״ן, שע״י הם מתייחדים ומאירים ונעשה היחוד של קב״ה ושכינתיה, וגם נשמת ישראל מתאחדת עמהם ומקבלת הארתם, מטעם כי כל השעור אור שהתחתון גורם בעליון זוכה גם הוא בו.
וזה אמרו זית מזתים בסוד שאמרו חז״ל ישראל נמשלו לזית, דא צדיק, כי עיקר הנושא למסך דחירק של הקו האמצעי, הוא היסוד שהוא סיומו, דאתמר ביה שמן זית זך כי הממשיך לאור החכמה העליונה שבימין הנקרא שמן זית זך. כתית דכתיש כתישא באינון אתין שהם הכלים דאינון אברי גופא כי הדינים דמסך דחירק כותשים את קו השמאל ומכריחים אותו להתחבר עם הימין וע״י מתיחדים כל הג' קוים הן חג״ת שמחזה ולמעלה והן נה״י שמחזה ולמטה ונכללים כל אחד זה מזה, והצדיק מעורר את היסוד העליון שהוא מרכבה אליו, ודא ברית מילה להמשיך השפע העליונה לגבי שכינתא ונעשה יחוד של קב״ה ושכינתיה, דאתקריאת ג״ד על שם שנכללה מכל ז׳ ספירות דז״א שהם במספר גד. ורזא דמלה והמן כזרע גד הוא, כי ע״י הכתישה דיסוד מתיחדים כל האברים שהם ז׳ הספירות יחד, והשפע נמשכת מכולם כאחד. בההוא יו״ד שהוא היסוד, אתעבידת גיד הרומז על אור הנשמה, הבא מג״ר דבינה המלבשת למו״ס כמו שיתבאר להלן.