זהר

צא) א"ל, בגין דלא נטל מנייהו שקלים, דאיהו פורקנא. דכתיב ונתנו איש כפר נפשו ליי' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם. בגין דאצטריך קדש, למיהב פורקנא דקדש, וההיא פורקנא דקדש לא אתנטיל מנייהו. ת"ח, ישראל איהו קדש, דקיימא בלא חושבנא, ועל דא אצטריך פורקנא דיתנטיל מנייהו, וההוא פורקנא קיימא בחושבנא, ואינון לא קיימו בחושבנא.

פירוש הסולם

צא) א"ל בגין דלא וכו': אמר לו, משום שלא לקח מהם שקלים שהוא פדיון, שכ' ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם. משום שקדש צריך לתת פדיון הקדש, ופדיון ההוא דקדש לא נלקח מהם. בוא וראה, ישראל הוא קדש העומד בלי חשבון, וע"כ צריך לקחת מהם פדיון, ופדיון ההוא עומד בחשבון, והם אינם עומדים בחשבון.