תוכן

צא) אמר עוד, ומתאחדן מיניה לאכפייא בקודלא בחיוורא, ס"א בחיזרא. הנה התיקון הזה הראשון שבזקן. הנה הוא מכוון ממש מכנגד העורף, אשר באחורי הצואר. ושלשה עולמות האלו, הם בזה התיקון. אמנם העולם השני מהם, הוא מכוון ממש מכנגד הלבנונית של העורף. רוצה לומר, ממקום שנסתיים שיער הראש, והתחיל לובן העורף, שאין בו שערות להראות, ואין שם רק בשר העורף, בלתי שיער. ואמנם אמת הוא, כי באריך אפין אין הדינין מתאחזין באחוריו, כמו באחורי ז"א, אבל עכ"ז יכולין להסתכל בו מרחוק, בזה הבשר הנגלה בלתי שיער. ולהיותם ניזונין משם, ועל כן המאציל העליון הניח אותה הנימא דשערי דרישא דאריך אפין, שתהיה תלויה עד למטה, ומכסית על אותו המקום החלק שבעורף עד רישי כתפוי, דלא לאחזאה קדלא, כנזכר בדף קכ"ט ע"א, וז"ל, קוצין דשערי תליין בתקונוי, נקיים כעמר נקי עד כתפוי כו', דלא לאחזאה קדלא כו'. והנה מכאן יוצא כח שערות אלו, אשר הם בעלמא תנינא, המכוון כנגד ההוא חוורא דקדלא ממש, מש"כ עלמא קדמאה ותליתאה, שהוא כופה ומכניע את החיצונים שלא יביטו שם. וענין אומרו בקדלא בחוורא, ולא אמר בחוורא דקדלא, הענין הוא, כדי שלא נטעה לומר, כי ח"ו היו החיצוניים נאחזין ממש בחוורא דקדלא עצמו, אשר על כן הוצרך להניח עליהם אותה הנימה הנזכר, ולכן אמר בקדלא בחוורא, כלומר במה שהוא כנגד הקדלא, ובמה שהוא כנגד החוורא מרחוק, אבל לא שנאחזים בהם עצמם ח"ו.