זהר

צא) ואי תימא הא אליהו ברח, ולא אערע ביה, אמאי. אלא, אליהו לתתא מן באר הוא, ולא לעילא, כמה דהוו משה ויעקב, ובגין כך, מלאך איהו, ועביד שליחותא, ובגין דיעקב ומשה, לעילא אינון מן הבאר, באר חדי לגבייהו, וסליק לקבלא לון, כאתתא דחדאת לגבי בעלה, ומקבלא ליה.

פירוש הסולם

צא) ואי תימא הא אליהו וכו': ואם תאמר, הרי אליהו ברח ולא פגש בבאר. למה. ומשיב, אלא אליהו הוא למטה מן הבאר, שהוא מרכבה להנוקבא הנקראת באר. ולא למעלה מן הבאר, כמו שהיו משה ויעקב, כי בשביל זה היה אליהו מלאך, ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה, היו למעלה מן הבאר, שהם היו מרכבה לז"א, הבאר היתה שמחה אליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם שה"ס עלית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אשה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.