זהר

צא) וכתיב, ראשית חכמה יראת ה'. בגין דברישא בעי למדחל מינה, ולבתר לסלקא בחכמה. ד"א ראשית חכמה יראת ה', דא יראה עילאה. ובגין דהיא רישא לתתאי, נקטא שמא דעילאה. וע"ד אקרי עטרת, בשמא דכתרא עילאה, טמירא דכולא, ליחדא רישא בסופא, ובחד שמא אתכלילת.

פירוש הסולם

צא) וכתיב ראשית חכמה וגו': וכתוב, ראשית חכמה יראת ה'. שפירושו גם כן, כדי לזכות בחכמה ניתנה יראת ה'. כנ"ל בעקב ענוה יראת ה'. משום שבתחילה צריכים לירא ממנה, מפני המלכות, ואח"כ מתעלים לחכמה. פירוש אחר. ראשית חכמה יראת ה', זו היא יראה עליונה, שהיא בינה, ומשום שהיא ראש לתחתונים לקחה השם של העליון. ועל זה נקרא עטרת בשם כתר עליון הסתור מכל, כדי ליחד הראש בסוף, ובשם אחד נכללה. עם הראש.
פירוש. נודע שהחכמה העליונה נסתמה בא"א, והחכמה המאירה באצילות היא רק מבינה שחזרה לחכמה, הנקראת חכמה דל"ב שבילין (כמ"ש בפלפה"ס אות מ"ד ע"ש).
וז"ש ראשית חכמה יראת ה', דא יראה עלאה, שהיא בינה. ופירוש הכתוב הוא, שהבינה, שהיא יראה עלאה, נקראת ראשית חכמה. ובגין דהיא רישא לתתאי, ומשום שהבינה היא הראש המשפיע חכמה לתחתונים, משום שהחכמה נסתמה, נקטא שמא דעלאה, לקחה השם ראשית חכמה השייך לעליון ממנה, שהוא חכמה ממש, אע"פ שהיא רק בינה. ומביא דוגמא, וע"ד אקרי עטרת בשמא דכתרא וכו'. ועל דרך זה, נקראת גם עטרת, שהיא המלכות, בשם כתר. והוא מטעם ליחדא רישא בסופא, שצריכים ליחד ראש הספירות שהוא כתר בסוף הספירות, שהוא מלכות. וע"כ ובחד שמא אתכלילת, נכללה המלכות בשם אחד עם הכתר. כי עטרת פירושו כתר.