זהר

צא) ומאן דשוי רעותיה בהאי, שפיר קא עביד. ומאן דשוי רעותיה, בתלת דרגין דאבהן בכללא חדא, ליחדא לון גו קדושתא דא, אי לא יכיל לשוואה רעותיה יתיר, שפיר קא עביד. וכלא לנחתא מגו קדושתא דלעילא לתתא, לקדשא כל חד גרמיה בהאי קדושה, ולנטרא ליה, למפרש פרישו דקדושתא על גביה. ורזא דא, ונקדשתי בתוך בני ישראל בקדמיתא, ולבתר אני יי׳ מקדשכם.

פירוש הסולם

צא) ומאן דשוי רעותיה וכו׳: ומי שמשים רצונו בזה, דהיינו לכוון בג״פ קדוש, כמ״ש לעיל, באו״א, ובו״א, וביסוד דז״א, הוא עושה יפה. ומי שמשים רצונו, לכוון בהם, בג' מדרגות האבות, דהיינו בג׳ קוין דז״א, בכלל אחד, לייחד אותם בקדושה הזו. אם אינו יכול לשים רצונו יותר מזה, הוא עושה יפה. והכל הוא להוריד מקדושה שלמעלה, למטה, אל המלכות, שכל אחד מישראל יקבל ממנה, ויקדש עצמו בקדושה הזו, ולשמור אותה, לפרוש על עצמו התפשטות הקדושה. וזה סוד, ונקדשתי בתוך בני ישראל, בתחילה, דהיינו שבני ישראל יעלו מ״ן לעורר למעלה ג׳ הקדושות, ואח״כ, אני ה׳ מקדשכם. שישראל מקבלים קדושה העליונה.