זהר

צא) נגע צרעת, הא אתערו חברייא, אבל צרעת כתרגומו, א״ר יהודה, מאי כתרגומו. סגירו, דסגיר ולא פתח, וכד סגיר הוא ולא פתח, נגע הוא דאקרי. רבי יוסי אמר, דלא מסתפקין אבהן, כל שכן בנין. והיינו דכתיב נגע צרעת כי תהיה באדם, באדם ממש, ומכאן נחית למאן דנחית, אשתכח נגע לכלא, מההוא סגירו.

פירוש הסולם

צא) נגע צרעת הא וכו׳: נגע צרעת, הרי העירו החברים, אבל צרעת, פירושו כתרגומו, א״ר יהודה, מהו כתרגומו. הוא סגירו. כי סוגר אורות העליונים ואינו פותח, וכשהוא סוגר ואינו פותח נקרא נגע. ר׳ יוסי אמר, שהאבות שהם חג״ת, אינם מתכלכלים, שאינם מקבלים אור, וכל שכן הבנים, שהם נה״י. והיינו שכתוב, נגע צרעת כי תהיה באדם, באדם ממש, דהיינו בז״א שה״ס הויה דאלפים שבגי׳ אדם. ומכאן יורד למי שיורד, דהיינו לאדם התחתון שגרם לזה, וסותם אורו, ונמצא נגע לכל, מאותו סגירת האורות.