זהר

צא) השתא אית למימר, הא תנינן, ואתערו חברייא, אל בכל אתר חסד הוא, כד״א האל הגדול, ודא נהירו דחכמה עלאה, ואת אמרת ואל זועם בכל יום, שביק קרא כל אלין שמהן, ואחיד בהאי, אי הכי לא קיימין מילי. ועוד, דכתיב אל גבור, או נוקים ליה דינא, או נוקים ליה רחמי.

פירוש הסולם

צא) השתא אית למימר וכו׳: עתה יש לשאול. הרי למדנו והעירו החברים שהשם אל, בכל מקום הוא חסד, כש״א האל הגדול, וזה הוא הארה של חכמה העליונה, כי חסד, לעת גדלות ז״א, עולה ונעשה לחכמה עליונה. ואתה אומר, ואל זועם בכל יום, שעוזב הכתוב כל אלו השמות שיורים על חסד, ואוחז בזה, בדין, אם כן אין הדברים אמיתים. ועוד, שכתוב, אל גבור. שקשה או נעמיד השם אל בדין, או נעמיד השם אל ברחמים.