זהר

צא) ואלין אתוון אינון תלת: נשמה, רוח, ונפש. ה' זעירא, גופא, בית קבול דכלהו. פתילה, דאתאחדן ביה תלת גוונין דשרגא, דאיהו נר ה' נשמת אדם.

פירוש מעלות הסולם

צא) ואלין אתוון אינון וכו׳: ואלו האותיות, היינו ג׳ אותיות יה״ו הנרמזות בבינה בן י״ה (לעיל אות פ') הם כלים לשלשה אורות: נשמה, רוח, נפש. ה' הקטנה כלומר, ה' אחרונה שבשם הוי״ה היינו מלכות, היא הגוף בית קבול לכל האורות שהם נר"ן, המלובשים בג' אותיות יה״ו. ונקראת פתילה, שנאחזים בה ג' הצבעים שבנר, שהוא מ״ש נר ה' נשמת אדם. ועמה נשלם השם להוי״ה בד׳ אותיות, ובמילוי מ״ה שבגי' אדם.
יש להבין מה שכתוב כאן שג' אותיות יה״ו הם אורות נשמה רוח נפש, והלא בכל המקומות כתוב סדר התחלקות האורות בשם הוי״ה שקוצו של י' הוא כתר ויחידה וגלגלתא, וי' היא חכמה וחיה וע״ב, וה' ראשונה, היא בינה ונשמה וס״ג. וו׳ היא ז״א הכולל חג״ת נה״י, ורוח, ומ״ה. וה' תחתונה, היא מלכות ונפש וב״ן. וכאן כתוב שג' אותיות יה״ו הם נשמה רוח ונפש, וכן בע״ח ח״א שער א״א פ״ד ד״ה והנה ג' בחי' כתוב שם כי גם כלל זה יהיה בידך שכל בחי׳ הנשמה הוא הוי״ה דיודין, שזה בסתירה למה שמבואר בכל מקום שאור החיה הוא הוי״ה דיודין דהיינו ע״ב, ואור הנשמה הוא הוי״ה דס״ג.
התשובה היא, שבפרצופי א״ק הסדר הוא כנ״ל שקוצו של י׳ הוא כתר, וי' חכמה וע״ב, וה״ר בינה וס״ג, וו' ז״א ורוח, וה׳ תחתונה מלכות וב״ן. משא״כ בעולם אצילות אחר התיקון, שה' תתאה עלתה לעינים שהם חכמה, ויה״ו באח״פ שהם נר״ן, כי אזן היא נשמה וס״ג, וחוטם רוח ומ״ה, ופה מלכות ונפש. וי' נעשה לאזן וה׳ ראשונה לחוטם וו' לפה, וזה לשון ספר ע״ח ח״א (שער דרושי הנקודות פרק א'). והנה כשתמנה מן ע״ב יהיה כל בחי׳ ע״ב י' מן הוי״ה. וס״ג אות ה׳ ראשונה של הוי״ה. ומ״ה אות ו'. וב״ן אות ה' אחרונה, וכו׳. וכאשר נחלק גם את הטעמים תהיה אות י' באזן. ואות ה׳ ראשונה בחוטם. ואות ו' בפה. ואות ה' אחרונה בעינים, עיי״ש.
וענין זה ה״ס שתוף מדת הרחמים בדין שמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (ב״ר ספי״ב) ותקון זה הוא שנתחדש בפרצופי אצילות לקביעות, כי הגם שענין ה״ת בעינים ויה״ו באח״פ נתחדש עוד בעולם הנקודים כנ״ל, מ״מ בעת הגדלות ע״י הארת ע״ב ס״ג דבקע לפרסא, ירדה ה״ת מעינים, וי׳ נפקא מאויר ואשתאר אור, והאור היה גדול מאד והכלים לא יכלו לסבול ונשברו. ועיקר התיקון שנתחדש בפרצופי אצילות הוא המעטת האור וגדלות הכלים, ואפילו לעת גדלות שהארת חכמה נמשכת מרדל״א לא״א, ומוריד הי׳ מאויר, הנה הארה זו אין הגלגלתא דא״א מקבלת אותה, ונשארת תמיד בבחי' אוירא דכיא, שה״ס חסדים מכוסים, ורק מוחא דאוירא שהוא מוח השני דא״א הוא מאיר בחסדים מגולים. וה״ס עשר הספירות המקוריות, שנתקנו באצילות שכתר חכמה הם בעתיק, ובינה וזו"ן בא״א, שגלגלתא ואוירא הם בחי׳ בינה, גלגלתא נתקנה בג״ר דבינה החפצים בחסדים ותמיד הם אורות מכוסים מחכמה, ואוירא היא בחי' ז״ת דבינה שלעת גדלות מאירה בחסדים מגולים, ומוחא סתימאה הוא בחי' זו"ן. ולכן הם נר״ן. גלגלתא היא בחי' נשמה, אוירא בחי' רוח, מוחא סתימאה נפש, ומה שהם מתחלקים לע״ב ס״ג מ"ה, וגלגלתא נקראת בשם ע״ב הוא משום שכל אור החכמה שהוא אור החיה הנקרא ע״ב המאיר במוחא דאוירא שהוא ז״ת דבינה, הוא בא מהגלגלתא ונקראת בשם ע״ב ע״ש האור הנשפע ממנה. וזה אמרו ואלין אתוון דהיינו יה״ו, אנון תלת נשמה רוח נפש שהם אזן חוטם פה בסוד ה' תתאה בעינים ויה"ו באח״פ (עי' תע״ס שיעור י״ג מתחילתו כל ההמשך) וז״ס מה שכתוב (באדרא זוטא אות מ״ב) ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת דהיינו בג' אותיות יה״ו שהם כלים לנר״ן, אוף כל שאר בוצינין דנהרין מניה דהיינו כל פרצופי אצילות, כלילן בתלת, היינו נר״ן, אבל אורות חיה ויחידה הם אורות מקיפים. ואין להם כלים להתלבש בהם. ה׳ זעירא היינו מלכות היא גופא בית קבול דכלהו, כי המלכות לית לה מגרמה ולא מידי, רק מה שתשע ראשונות מאירות בה, והן מתגלות על ידה, ונחלקות לתשע כי נשמה מתחלקת לג' קוים חב״ד, ורוח לג' קוים חג״ת, ונפש לג' קוים ונה״י. ונקראת פתילה דאתחדן ביה תלת גוונין דשרגא. שהם ג' אותיות יה"ו עי' בזהר בראשית ב' אות רמ״ח אבל ת"ח מאן דבעי למנדע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא דסלקא וכו׳ עי״ש בפירוש הסולם, כי כל המאמר שייך כאן.