זהר

צא) ואית דאוסיף ביה ב׳ קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. לדעת בארץ דרכך. אוף הכי ארץ אלף ר״ץ ומאתים ותשעים. לקיימא בהון אמ״ת מאר״ץ תצמח. כד יהון לבר כחושבן אר״ץ. אבל גזר דינם ע׳ שנים.

פירוש מעלות הסולם

צא) ואית דאוסיף ביה וכו': ויש המוסיף בו בסימן ב׳ היינו באמת כמ״ש קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. וכן לדעת בארץ דרכך כי כך ארץ סימן א׳ אלף. רץ: מאתים ותשעים. לקיים בהם בזו״ן אמת מארץ תצמח. כשיהיו בחוץ כחשבון ארץ. אבל גזר דינם הוא שבעים שנה.
פירוש. כי רוצה לרמוז גם תקון המלכות הנמתקת באמא והיא המשלמת לז״א וגם ט׳ ראשונות דמלכות עצמה מתבררות לבד מלכות דמלכות. ומלכות נקראת ב׳ בסוד בית, ואין בית אלא אשה. ולכן אומר ואית דאוסיף ביה ב', וכן נקראת ארץ בסוד הכתוב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ובזמן התקון מתבררים ט״ר שלה בסו״ה לדעת בארץ דרכך ואמת מארץ תצמח, כי כל הזווגים הנקראים דעת בסוד וידע אדם הם על המלכות הממותקת, הנקראת ארץ, והנה עיקר התקון והעבודה הוא בששת ימי המעשה, וג״ר ומלכות ה״ס שבת המאירים באתערותא דלעילא. וז״א כד יהון לבר כחושבן ארץ היינו בזמן הגלות וימי החול שחסר כל הקומה. אבל גזר דינם ע׳ שנים אשר הם ספירות דז״א שע״י העבודה לתקן הז״ת דז״א זוכים אשר כל הקומה מאירה בשלימותה. ובזה נבין ג״כ המובא בע״ח שער המלכים פ״ה אשר בג״ר ובנוקבא אין עיבור ויניקה ועיבור ב׳ דמוחין רק בז״א, ע״ש.