זהר

פ) אמר ההוא טייעא דהוה טעין בתרייהו, ומהו ומקדשי תיראו. אמר ליה דא קדושא דשבת. אמר ליה ומהו קדושא דשבת. א"ל דא קדושא דאתמשכא מלעילא. אמר ליה אי הכי עבידת לשבת דלאו איהו קדש, אלא קדושא דשריא עלוי מלעילא. אמר רבי אבא, והכי הוא, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. אדכר שבת לחוד וקדוש ה' לחוד. אמר ליה אי הכי מאן קדוש ה'. אמר ליה קדושא דנחתא מלעילא ושריא עליה. אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב וכבדתו. אמר רבי אלעזר לרבי אבא: אנח להאי גברא דמלה דחכמתא אית ביה, דאנן לא ידענא בה. אמרו ליה: אימא אנת.

פירוש הסולם

פ) אמר ההוא טייעא וכו': אמר אותו מוליך החמורים שהיה מחמר אחריהם, ומהו ומקדשי תיראו, אמר לו, זו היא קדושת השבת. אמר לו, ומהי קדושת השבת. אמר לו זו היא קדושה הנמשכת מלמעלה, מאו"א. אמר לו, אם כן עשית את השבת שהיא עצמה אינה קדש, אלא הקדושה שורה עליה מלמעלה, מאו"א. אמר ר' אבא, וכך הוא, שכתוב, ​וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. אמר לו, א"כ, מי הוא קדוש ה'. אמר לו, הוא הקדושה היורדת מלמעלה, מאו"א, ושורה עליה, על השבת. אמר לו אם הקדושה הנמשכת מלמעלה נקראת מכובד, נראה, שהשבת עצמה אינה מכובדת, וכתוב, וכבדתו. הרי שהשבת עצמה היא מכובדת. אמר ר' אלעזר לרבי אבא, עזוב אותו האדם, כי יש בו דבר חכמה, שאנו אין יודעים אותה. אמרו לו, אמור אתה.
פירוש. שאל אותו, ומהו ​ומקדשי תיראו, כיון שאתה אומר שסוד השבת הוא בחינת זו"ן, א"כ למה קורא אותם הכתוב בשם מקדשי, כי רק או"א בלבדם נק' קדש.
וז"ש, אדכר שבת לחוד וקדוש ה' לחוד. הוכיח לו מכאן, כי השבת עצמה היא בחינת זו"ן דלאו איהו קדש מעצמה, אלא משום שנמשכת לה קדושא מלעילא. דהיינו מאו"א עלאין הנק' קדש. ובחי' המשכה מאו"א נק' קדוש ה', שעליו נאמר ולקדוש ה' מכובד.