תוכן

פ) והנה נתבאר, כי יש באבא ואימא בחינת פנים ואחור, ואלו הפנים והאחוריים הם נחלקים לשני בחינות: א' הוא הפנים והאחוריים של התשעה ספירות עליונים שבהם, שיש בה הוא המלכות שבהם שיש בהם פנים ואחור. ונבאר עתה ענין אימא, ומשם תקיש אל אבא, שלא להאריך. הנה אימא יש בה עשר ספירות. הט' ספירות ראשונות, יש בהם פנים ואחור, והם תופסים כל שיעור קומת אימא עלאה. אחר כך המלכות שבה, מתחלת מן החזה ולמטה שבה ומלבישתה. ונמצא כי אינם מגולים בבינה עצמה, רק ששה ראשונות שבה, להיות כי אימא זו היא ו"ד דמילוי יו"ד של הוי"ה, הב"ן בחכמה כנודע, לכן כל אחד מו' ראשונות כלולה מי של אבא, והם ם', וזו נקרא אימא ם' סתימא, ושאר ד' בחינות והם מתלבשים תוך המלכות שלה, כשיעור קומתו הם ארבעה תחתונות דאימא לבד, ולכן עושים מוחין אליה. ואינם נקרא בחינת מ"ה רק ו' שהוא מ', ושאר הד' שהם מ', ד' תחתונות שלה, נקרא ע"ש המלכות שבה, שהם מוחין שלה, ונעשים חלק שלה על שמה. ולכן כי ו"ד דמילוי יו"ד דהוי"ה היא אימא עלאה ואימא תתאה, ולכן הוי י"ס להראש לרמז כי יש לה עשר ספירות.