זהר

פ) עץ פרי עושה פרי, דרגא על דרגא, דכר ונוקבא. כמה דעץ פרי אפיק חילא דעץ עושה פרי, אוף הכא אפיק איהו. ומאן איהו, אלין אנון כרובים ותמרות. מאי תמרות, אלין אנון דסלקי בתננא דקרבנא ומתתקני בהדיה ואקרון תמרות עשן. וכלהו קיימין בתקונייהו לעבודת האדם, מה דלא קיימא כן חציר, דהא אתעתד למיכל, דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל.

פירוש הסולם

פ) ​עץ פרי עושה פרי, דרגא על דרגא דכר ונוקבא: הכתוב עץ וכו' הוא ב' מדרגות שהם זכר ונקבה. כלומר, עץ פרי, הוא הנוקבא דז"א, עושה פרי, הוא היסוד דז"א שהוא זכר. ונק' עושה פרי, כי כל אלו הפירות שמולידה הנוקבא באים אליה מהזכר, ונמצא הזכר הוא עושה הפירות בהנוקבא, וע"כ נק' עושה פרי.
כמא דעץ פרי אפיק חילא דעץ עושה פרי אוף הכי אפיקת איהי: כמו שעץ פרי, שהוא הנוקבא, מוציאה הכח שקבלה מעץ עושה פרי, שהוא הדכר, כן מוציאה גם כחה עצמה. פירוש, כי הוקשה לו לשון הכפול, עץ פרי, עושה פרי ואינו אומר עץ עושה פרי בלבד, כמו להלן בהכתוב ותוצא. וע"ז אומר שהכתוב מלמדנו בזה, שיש תולדות מיוחדות לעץ פרי שהיא הנוקבא, שאינם בעושה פרי, שהוא הדכר. ושואל, ומאן איהו, מהו הבא מכחה של הנוקבא עצמה, ואומר אלין אינון כרובים ותמרות, אלו הם כרובים ותמרות שהם באים מבחינתה עצמה, ושואל, מאי תמרות, ואומר, אלין אינון דסלקי בתננא דקרבנא ומתתקני בהדיה ואקרון תמרות עשן, אלו הם העולים בעשן הקרבן ומתתקנים עם הקרבן, ונקראים תמרות עשן. וזסו"ה מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו'. והכרובים הם כנגד בחינת עשב שקבלה מהדכר, והתמרות עשן הן כנגד בחינת חציר שקבלה מהדכר.
ופירושם של הדברים, תבין מהזהר חדש, (תרומה דף מ"ג ע"א) וז"ל, בכל זמנא דישראל הוו זכאין, כרובין הוו דבוקין בדביקו אפין באפין, וכו', תננא דקרבנא, כד הוו ישראל זכאין, תננא הוו סליק לעילא בארח מישר וכו בכל זמן שישראל היו צדיקים, היו הכרובים דבוקים זב"ז בדביקות דפנים בפנים וכו' ועשן הקרבן, בעת שישראל היו צדיקים, היה העשן עולה בארח ישר, שלא היה נוטה לא לימין ולא לשמאל עכ"ל. וז"ש כאן שבחינת כרובים פנים בפנים, שה"ס אנפי רברבי, וכן בחינת עשן הקרבן העולה בארח מישור בעת ההוא, הם נמשכים מכחה עצמה של הנוק', ה"ת דהויה שה"ס פנ' אדם, כמ"ש לפנינו, ולא מכח הדכר, שה"ס יה"ו, שה"ס פני אריה וכו'.
וכלהו קיימין בתיקונייהו לעבודת האדם מה דלא קיימא כן חציר, דהא אתעתד למיכל דכתיב וכו', וכולם, היינו הכרובים ותמרות, עומדים בתיקוניהם לעבודת האדם, מה שאינו עומד כן חציר, שהרי הוא נועד לאכילה. פירוש, כי יש הפרש בין בחי' ריח, לאכילה. כי הריח עולה ממטה למעלה, ואינו מתפשט למטה. והאכילה מתפשטת ממעלה למטה. וז"ש, אע"פ שתמרות עשן הם מוחין הנמשכים מג"ר דע"ב כמו החציר, מכל מקום נשארים עומדים וקיימים בכח תיקונם לעבודת האדם, ואינם מתבטלים, כלומר, שהם מתוקנים ע"י עבודת הקרבנות, ששורף הקרבן באש, ומעלה העשן לריח ניחוח ממטה למעלה, שאין מגיע מהם לתחתונים, ועי"ז מתקיימים ואינם מתבטלים, משא"כ מוחין דחציר, שנועדים לאכילה, כלומר, להתפשט ממעלה למטה, כדוגמת האכילה, ולפיכך מתבטלים ואינם קיימים. כי המוחין הללו אינם ראוים להתפשט למטה לתחתונים. כמ"ש לעיל דף פ'. ד"ה ביאור.