זהר

פ) באגדתא דבי רב ייבא סבא תנינן, אמאי ו"ד כלילן ביו"ד. אלא נטיעה דגנתא דא, אקרי ו'. אית גנתא אחרא, דאיהי ד'. ומהאי ו', אשתקייא ד'. והיינו רזא דכתיב, ונהר יוצא מעדן וגו'. מאי עדן. דא חכמה עלאה, ודא י'. להשקות. את הגן, דא הוא ו'. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, דא הוא ד', וכלא כליל ביו"ד.

פירוש הסולם

פ) באגדתא דבי רב ייבא וכו': בספר האגדה של רב ייבא סבא למדנו, למה ו"ד כלולות ביוד. ומשיב, אלא הנטיעה הזו של הגן, שהוא ז"א, נקראת ו'. ויש גן אחר שנקראת ד', ומו' הזו שהיא ז"א, נשקה הד' שהיא המלכות. והיינו הסוד שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מי הוא עדן. זה הוא חכמה עליונה, וזהו י'. להשקות את הגן, זה הוא ו' שהוא ז"א. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, זה הוא ד' דהיינו המלכות. והכל כלול ביוד.