זהר

פ) אלא כלא חד, דכד אתאחדן תרין שמהן אלין, דא ביחודא חד, ודא ביחודא חד, כדין תרין שמהן אלין אתעבידו חד, ואתכלילן דא בדא, והוי כלא שמא שלים ביחודא חדא, וכדין יי' הוא האלהים, דהא כדין אתכליל כלא דא בדא למהוי חד, ועד דאתייחדו כל חד דא בלחודוי ודא בלחודוי, לא אתכלילו דא בדא, למהוי כלא חד.

פירוש הסולם

פ) אלא כלא חד וכו': ומשיב, אלא הכל הוא אחד שיחוד שמע ובשכמל"ו, שה"ס הויה אחד בשמע, ושמו אחד בבשכמל"ו, הם אחד עם ה' הוא האלקים. כי כשמתיחדים ב' שמות אלו, הויה, שהוא ז"א עם אלקים שהוא מלכות, זה ביחוד אחד, דהיינו ביחוד שמע ישראל וגו', וזה ביחוד אחד, דהיינו ביחוד בשכמל"ו, אז נעשים ב' שמות אלו אחד, ונכללים זה בזה, ונעשה הכל שם אחד שלם, ביחוד אחד, ואז כתוב, הויה הוא האלקים. כי אז נכלל הכל זה בזה להיות אחד. אבל מטרם שנתיחדו כל אחד זה בפני עצמו, וזה בפני עצמו, אינם נכללים זה בזה להיות הכל אחד. באפן, שהויה אחד ושמו אחד, ודאי אינו שוה אל הויה הוא האלקים, אלא שהויה הוא האלקים הוא תוצאה מן הויה אחד ושמו אחד, כמבואר.