זהר

פ) אפס כי עז העם, אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבר, לאסתמרא ארחין. והכא אפילו אינון בני מתא, תקיפין גבורין. והערים בצורות, דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו, לא יעבדון בהו פגימותא. א״ר יוסי, כל מה דאמרי, בלישנא בישא אמרו, וקשיא מכלהו, דכתיב עמלק יושב בארץ הנגב. לבר נש דנשכיה חויא, כד בעאן לאגזמא ליה, אמרי הא חויא הכא.

פירוש הסולם

פ) אפם כי עז העם: אמרו, כי מדרך העולם הוא שהגבורים עורכי מלחמה יושבים מחוץ לערים, לשמור הדרכים. וכאן אפילו יושבי העיר הם חזקים, גבורים. והערים בצורות, שאפילו כל מלכי העולם יתאספו עליהם, לא יוכלו לעשות בהם משהו קלקול. א״ר יוסי, כל מה שאמרו בלשון הרע אמרו, והקשה מכולם הוא שכתוב, עמלק יושב בארץ הנגב. בדומה לאדם שנשכו נחש, כשרוצים לאיים עליו, אומרים לו, הרי נחש כאן.