זהר

פ) תו פתח בריה אחרא ואמר, וייצר יי׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו׳. וייצר יי׳ אלהים, בתרי יודין, בתרין יצרין, יצר טוב ויצר רע, חד לקבל מיא, וחד לקבל אשא. יי׳ אלהים, שם מלא. את האדם, כליל דכר ונוקבא. עפר מן האדמה, דא עפרא דארעא קדישא, דמתמן אתברי, והוא אתר דבי מקדשא.

פירוש הסולם

פ) תו פתח בריה אחרא וכו': עוד פתח בנו האחר, ואמר, וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה וגו׳. וייצר ה׳ אלקים, כתוב, וייצר עם ב׳ יודין, יורה שהאדם נברא בשני יצרים, ביצר הטוב, וביצר הרע, אחד, יצר הטוב, כנגד מים, ואחד היצר הרע, כנגד אש. הויה אלקים, הוא שם מלא. את האדם, כלול זכר ונקבה. כי את רומז על הנקבה. עפר מן האדמה זהו עפר של ארץ קדושה, שמשם נברא, והוא מקום בית המקדש.
פירוש. עפר הוא מלכות. האדמת, היא בינה, שה״ס ארץ אדום, דהיינו שאדם הראשון נברא ממלכות הממותקת בבינה. וז״ש והוא אתר דבי מקדשא. כי עפר בית המקדש היא בחינת מלכות הממותקת בבינה.