זהר

פ) ועלה אתמר תפלת כל פה. והא עמודא דאמצעיתא אתקרי תפלת כל פה אלא איהו ב״ן י״ק מן בינ״ה, ואיהי עמודא דאמצעיתא. איהו ממוצע בתלת אתוון דאינון יק״ו דאתכלילן בבינה. ואיהי ממוצע כגופא בין תרין דרועין. ואיהי אות בצדיק דאיהו כליל בא״ת. דאיהי שכינתא תתאה כלילא מא׳ ועד ת׳.

פירוש מעלות הסולם

פ) ועליה אתמר תפלת וכו': ועליה, היינו על בינה כשכוללת את ז"א, נאמר תפלת כל פה, שואל, והרי עמוד האמצעי שהוא ז"א, נקרא תפלת כל פה, דהיינו בעת שכולל עמו את המלכות, הנקראת תפלה. ומשיב, אלא ז״א הוא בן י״ה שהם חכמה בינה, מן בינ״ה, כי בינה היא אותיות בן י״ה כמ״ש (באד״ז אות ע״ה) מהו בינה, אלא כד אתחבר דא בדא יו״ד בה״א אתעברת ואפיקת בן ואולידת, ובג״כ בינה אקרי ב״ן י"ה. וכו׳ והוא עמוד האמצעי, שהוא אמצעי בשלש האותיות יה״ו שהן נכללות בבינה, דהיינו בעת שעולה ומכריע בין ימין ושמאל דבינה בסוד תלת נפקי מחד (עי' זהר בראשית א׳ אות שס״ג) והוא אמצעי כשיורד למקומו. בסוד חד בתלת קיימא, כגוף שה״ס תפארת, בין שתי הזרועות, שהן חסד וגבורה. והוא נקרא אות בצדיק שהוא יסוד, שהוא כלול בא״ת, שהיא השכינה התחתונה שהיא מלכות הנקראת א״ת מטעם שכוללת כל כ״ב אותיות מא׳ ועד ת׳ (עי' זהר בראשית א' אות י״א).