תוכן

פט) אמר ר' שמעון, מכאן ולהלאה שלימו דקרא, דכתיב המוציא במספר צבאם. תרין דרגין אינון, דאצטריך למהוי רשים כל חד מנייהו כו'. הנה ב' מדרגות אלו, ראש הבנין העליון, וסופו. העליון להשפיע, והתחתון לקבל. העליון נעלם, והתחתון נגלה. העליון נשמה לבנין, והשני נשמה למה שלמטה ממנו. וזהו דא עלאה, ודא תתאה. ושניהם רשומים ומפורסמים, זה בעליונים, וזה בתחתונים. וזה נרשם בעליונים, להעלימו. וזה נרשם בהם, לגילויו. כי זה עלמא דאתגלייא, וזה עלמא דאכסייא כנודע. והנה בכל מקום שיש ה' יתירה, לפעמים יורה על ה' עלאה, ולפעמים יורה על ה' תתאה. והנה המוציא במספר, הוא על ה' עלאה, שאין כמוהו. כי הוא מחיה את כולם, והוא המוציאם במספר, כי בבינה נכללים השש קצוות כללות רב עד שעולים לס' רבוון, וז"ש במספר שתין ריבוא אינון דקיימין כחדא. כי כולם עומדין בבינה בהעלם גדול, והוא מוציאם למטה למינם: באצילות, ובבריאה, וביצירה, ובעשיה. והם נמשכין מהעליונים, ונקראים צבאם, כי מכחם נמשכים למטה. ולזה אמר, ואפיקו חיילין לזיניהו דלית לון חושבנא.