זהר

פט) תו, דחמא דעלאי מניה הוו בעלמא, דקא ברחו, וכלהו בלחודייהו. יעקב ערק, דכתיב ויברח יעקב שדה ארם, וערק בלחודוי. משה ערק, דכתיב ויברח משה מפני פרעה, וערק בלחודוי. ודוד ברח, כל אינון שולטני ארעא, וכל אינון, גיברי ארעא, ורישיהון דישראל, כלהו ערקין עמיה, וסחרין ליה, מימיניה ומשמאליה, לנטרא ליה מכל סטרין, כיון דחמא שבחא דא, אמר שירתא.

פירוש הסולם

פט) תו, דחמא דעילאי וכו': עוד טעם, כי דוד ראה שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם, יעקב ברח, שכתוב ​ויברח יעקב שדה ארם. וברח בלבדו, משה ברח שכתוב,​ויברח משה מפני פרעה, וברח בלבדו. ודוד כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עמו ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו לשמרו מכל הצדדים. כיון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.