פירוש הסולם
פט)
שיר תתר"ו סימן וכו': שיר הוא בסימן תתר"ו. באותיות חקוקות של השם הקדוש, יש זיעה ורתת של כל העולמות וכל הנוקבין דתהום הגדול, עד שהתפשטות הרוח נכנסת לשער הראשון שבצד מזרח. בעל העינים ההוא, בת"ק מפתחות של ההיכלות, הנה הוא בחקיקת השם הקדוש של י"ב אותיות, שמעופפים בו י"ט מחנות הלוהטים באש.
פירוש. כתוב, ויהי שירו חמשה ואלף. שאלף ה"ס חכמה, וחמשה, ה"ס חג"ת נ"ה המקבלים מחכמה. ונודע שעיקרם של ז"ס תחתונות שהם חג"ת נהי"מ אינם אלא חמש ספירות חג"ת נ"ה, וב' ספירות יסוד ומלכות הם ב' כוללים, שהיסוד כולל ה' ספירות חג"ת נ"ה בבחי' השפעה. והמלכות כוללת ה"ס חג"ת נ"ה בבחינת קבלה. וע"כ אפשר לקרוא ז"ס תחתונות בשם חמשה, להיותן העיקר, ויסוד ומלכות שבהם מובנים מאליהם. וזה שבא הזהר לדייק, שכאן, בכתוב, ויהי שירו חמשה ואלף, אין יסוד ומלכות בכלל החמשה, אלא יסוד בלבד הוא בכלל החמשה, ולא המלכות. וז"ש
שיר, תתר"ו סימן השיר של שלמה, הוא בסימן תתר"ו דהיינו אלף שהוא חכמה ושש ספירות חג"ת נה"י המקבלים מחכמה. כמ"ש, ויהי שירו חמשה ואלף, שהיסוד הוא בכלל החמשה. אבל המלכות אינה בכלל החמשה, וע"כ אינה תתר"ז אלא תתר"ו, וטעם הדבר הולך הזהר ומפרש.
וז"ש,
באתוון גליפאן דשמא קדישא, באותיות הרשומות של השם הקדוש, דהיינו יה"ו, שה"ס ג' קוין. והנה בתחילה
זעו ורתת דכל עלמין וכל נוקבין דתהומא רבא, שהוא ביציאת קו ימין, שמסבת עלית המלכות של כל המדרגות לבינה שבכל מדרגות, בסוד ה
י' שנכנסה באור הבינה, ונעשה אויר, דהיינו קומת
רוח. כי המלכות שעלתה לבינה סיימה המדרגה תחת החכמה, ובינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו למדרגה שמתחתיה, שזה נבחן לקו ימין
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ג) שאז, מחמת הדינים דמלכות שנתערבו בבינה, נעשים
זעו ורתת בכל העולמות
ובכל נוקבין דתהומא רבא, דהיינו בכל המדרגות ששם נתערבה המלכות בבינה, וז"ש.
עד דהאי פשיטו דרוחא, דהיינו קומת רוח שנעשה על ידי עלית המלכות לבינה,
עאל לגבי תרעא קדמאה דלסטר מזרח, דהיינו עד שנתתקן לשער הראשון שבז"א, דהיינו לקו ימין דז"א, שנקרא צד מזרח, ומפרש. שהוא
ההוא מארי דעיינין בת"ק מפתחאן דהיכלין, שצד מזרח, הוא בעל העינים, דהיינו ז"א, שהוא הקו האמצעי, המתקן את העינים, שהם חכמה דשמאל, ע"י שמיחדם עם הימין, אשר חג"ת נ"ה שלו נקראים
ת"ק מפתחאן, כי הקו האמצעי בכללו נקרא מפתח, משום שפותח את החכמה, והספירות שלו נקראות מפתחות. ועד כאן ביאר הזהר יציאת קו ימין שבז"א, ע"י ביאת ה
י' באור הבינה כנ"ל.
ואח"ז מפרש יציאת קו שמאל דז"א, שהוא ע"י יציאת ה
י' מאויר הבינה, דהיינו שהמלכות חוזרת ויורדת מבינה, ובינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה חוזרות ועולות למדרגתם, והמדרגה נשלמת בע"ס
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ד ע"ש) שאז חוזרת החכמה להאיר במדרגה. וז"ש,
והא איהו בגליפו דשמא קדישא דתריסר אתוון, ואז בא ז"א בחקיקת השם הקדוש די"ב אותיות שה"ס ג' אהיה, שהם המורידים המלכות מאויר הבינה, ומוציאים קו השמאל
(כמ"ש זה היטב בזהר ויקהל אות ק"ל בהסולם בדף מ"א ד"ה והארה עש"ה) וכיון שז"א בא בסוד השם י"ב, הוא מוציא הקו השמאל. והנה ז"א, ה"ס הויה במילוי אלפין, כזה,
יוד הא ואו הא. ובהיותו בקו ימין בלבד, נבחן שהוא בד' אותיות הוי"ה בלי מילוי, שהוא בגי' כ"ו. ואח"כ כשיוצאים בו המוחין ע"י קו שמאל והקו האמצעי נבחן להויה במילוי אלפין שהם עשר אותיות שהוא בגי' מ"ה. וע"כ מרומזים ב' הקוין, השמאל והאמצעי, במספר י"ט, שהוא הגי' של מילוי האלפין דהיינו ו"ד דיו"ד וג' אלפין עם ו', אמנם ביציאת השמאל נבחן המילוי י"ט שהוא אש לוהט מחמת הדינים שבשמאל בלי ימין. אלא אח"כ כשיוצא הקו האמצעי ומיחד השמאל עם הימין, או מאיר המילוי י"ט בכל השלמות בסוד הוי"ה דמ"ה. וז"ש,
דטאסין ביה י"ט משריין מלהטן דנורא, שע"י השם בן י"ב שמוריד המלכות מבינה ומחזיר בינה ותו"מ למדרגתם, פורח המילוי הי"ט של הוי"ה דאלפין, לוהט באש, כי ביציאת השמאל נמצא מילוי י"ט בדינים דשמאל בלי ימין. כנ"ל. ונתבאר יציאת קו שמאל דז"א. ובדבור הסמוך מבאר יציאת הקו האמצעי.
