פירוש הסולם
פט)
מאי ירותא דא וכו': שואל, מהו הירושה הזו, שז"א יורש את אבא ואמא. ומשיב שהיא ירושת אביו ואמו, שהיא חכמה ובינה שלהם, וב' עטרות שהיו גנוזים בתוכם, והורישו לבן הזה. דהיינו ב' חלקים של הדעת המיחד את אבא ואמא. כי ז"א יורש כל ג' חלקים חב"ד מאו"א. בסוד, תלת בחד קיימא
(כנ"ל ב"א דף רפ"ז דיה תלת) כי מצד אביו היתה גנוזה בתוכו, בדעת, עטרה אחת שנקראת
חסד. ומצד אמא עטרה אחת שנקראת
גבורה. וכולם מתעטרים בראש ז"א, ואוחז אותם, כי נעשו לחב"ד שלו. וכשמאירים אלו אבא ואמא עליו בסוד אחסנתיה דחו"ב וב' עטרות דדעת, נקראים כולם תפלין של ראש, שה"ס ד' פרשיות, כי האחסנתא שהיא חו"ב, הם קדש, והיה כי יביאך. ב' עטרות דדעת, הן שמע, והיה אם שמוע. והכל לוקח בן הזה ויורש הכל ומתפשט בו, מן החב"ד שבראש, אל כל הגוף. ובן הזה, שהוא ז"א, נותן לבת שהיא מלכות, והבת נזונת ממנו. ועל כל פנים נשמע מכאן, שהבן יורש ולא הבת, הבן יורש את אביו ואמו, ולא הבת, וממנו ניזונת הבת. כמ"ש על האילן הרומז לז"א, ומזון לכלא ביה.
פירוש. אין הזו"ן ראוים למוחין מצד עצמותם, להיותם מבחינת המלכות דמדת הדין שאינם ראוים לקבל אור, אלא מכח עלית המלכות דמדת הדין אל הבינה, שנמתקה שם, נעשים זו"ן ראוים לקבל מוחין וכלים מבינה. ובזה נשתנו זו"ן מכל הפרצופין, כי כל הפרצופים הכלים מצד עצמם, ורק האורות מקבלים מעליון. משא"כ זו"ן, גם הכלים מוכרחים לקבל מעליון, כמ"ש לעיל
(הקדמת ספר הזוהר דף כו' ד"ה ואמא אוזיפת לברתא מאנהא ע"ש) ולולא זה לא היו ראוים זו"ן למוחין.
(כמ"ש ב"א דף ז' ד"ה וכבר) וכבר ידעת שמסבת עליה זו דמלכות לבינה נשתנו שמותם של חכמה ובינה לאבא ואמא
(כנ"ל אות ע"ד) וכן זו"ן נקראים מחמת זה בשם בנים, בסוד ברא כרעא דאבוה, מטעם שגם הכלים שלהם נמשכים מאבא ואמא. ואלו המוחין שז"א מקבל מאו"א, הוא בסוד עליה למ"ן ויחוד או"א, שעי"ז כיון דתלת דאו"א מחד נפקי, חד בתלת קיימא
(כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) וע"כ נחשב זה כמו ירושה, בדומה לבן שיורש נכסי אביו, אע"פ שלא עמל עליהם, כן ז"א מקבל חב"ד דאו"א מחמת עליתו למ"ן והכרעתו. אע"פ שאינם נמשכים לו מצד השתלשלות המדרגות. אמנם הבת, שהיא מלכות, אינה יורשת חלקה, שהוא העטרה של שמאל הדעת שנקראת גבורה, ישר מן אבא ואמא, אלא ע"י ז"א בעלה. להיותה מדרגה השניה לז"א. ואין מדרגה מקבלת אלא ממדרגה עליונה הקרובה אליה. וב' עטרין דאו"א אינן נחשבות כל כך לירושה, משום שהן באמת בחינות ז"א עצמו שעלה למ"ן לאו"א ויחד ב' הקוין שלהם, ונעשה להם לדעת, שזה נחשב למעשה ידיו דז"א ולא לירושה.
