זהר

פט) ועל דא מאן דמברך על היין, ומטי על הארץ, אצטריך למרמי ביה מיא, בגין דלית ליה לברכא רחם ה' על ישראל עמך, בר במיא גו חמרא. ואי לאו, מאן יכיל למסבל. דא הוה לבשרא ליוסף, בגין דביה הוה תליא מלתא.

פירוש הסולם

פט) ועל דא מאן וכו': וע"כ מי שמברך ברכת המזון על היין, ומגיע אל על הארץ, צריך להטיל בו מים, משום שאין לו לברך רחם ה' על ישראל עמך רק אם יש מים תוך היין. כלומר כל עוד שהארת החכמה שבשמאל שה"ס יין, אינה מעורבת עם חסדים שבימין שה"ס מים, אין רחמים במלכות, אלא היא כולה דין בלי רחמים. ואם אינו מטיל בה מים, מי היה יכול לסבול את דינין של המלכות וזה היה לו לשר המשקים לבשר את יוסף, שה"ס יסוד דז"א, משום שבו היה תלוי הדבר. כלומר, שהוא המשפיע הכל אל המלכות.