זהר

פט) ביומא דכיפורי דאיהו חתימא דדינא, וקיימי ישראל בקדושתא דמרייהו. בההוא יומא, בגין דלא יקרב דלטורא למקדשא, יהבין ליה שעיר, דאתי מסטרא דרוחא מסאבא, והוא מסאבא. ורוח מסאבא אתהני ביה הוא אתעסק ביה, ולא אתקרב למקדשא לסאבא. וכדין אנפין נהירין, וישראל אשתזבין מניה.

פירוש מעלות הסולם

פט) ביומא דכפורי דאיהו וכו': ​ביום הכפורים שהוא זמן חתימת הדין ישראל עומדים באותו יום בקדושת אדונם. וכדי שלא יקרב המקטרג אל המקדש שהוא מלכות, נותנים לו ​שעיר היינו השעיר לעזאזל. הבא מצד רוח הטומאה והוא טמא, ורוח הטומאה נהנית ממנו. הוא המקטרג עוסק בו בשעיר, ולא מתקרב אל המקדש שהוא המלכות לטמא. ואז הפנים מאירים וישראל נצלו ממנו.