זהר

פט) וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחד, אינון חמש אצבען דיד ימין. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, ה׳ אצבען דיד שמאלא. ואינון ה׳ אצבען, כלהו מדה לבריחים.

פירוש מעלות הסולם

פט) וחמשה בריחים לקרשי וכו׳: וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחת, הן חמש אצבעות של יד ימנית, שהיא חסד. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית הן חמש אצבעות של יד שמאלית, שהיא גבורה. ואותן חמש אצבעות כולן, הן מדה אל הבריחים.
פירוש. גוף האדם הוא מרכבה לז״א, ושתי הידים הם בחינת חסד וגבורה, שבעת גדלות הם עולים ונעשים לחכמה ובינה, בסוד רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה, (זהר משפטים אות תק״כ) וכיון שחו״ב אלו אינם בקביעות, אלא בשעת התפלה ושבתות ומועדים, אינם נחשבים לחו״ב אלא לחו"ג, דהיינו ו"ק, וזהו הפרש גדול שיש בין א״א לז״א, שבא״א הג"ר שלו הם בקביעות, ונקראים חב״ד ממש. משא״כ בז״א הם חג״ת שנעשו לחב״ד. ומה שאינו חושב גם תפארת, הוא, משום שאפילו בא״א אין הדעת מבחי׳ ראש, אלא שהוא תפארת שעלה לראש והכריע בין חו״ב, ונעשה משום זה לבחינת ראש, וע״כ אין בו חידוש. ולכן יש בידים שני מצבים אשר בקביעות הן כלפי מטה, ונחלקים לראש תוך סוף, באופן שב' הכתפים הם בחי׳ ראש וחב״ד, וב' הזרועות תוך וחג״ת, וחלק היד הכפות והאצבעות הם בחי' סוף ונה״י. ויש בהן מצב ב' של נשיאת הידים למעלה, דהיינו בעת קבלת מוחין דחכמה בסוד שאו ידיכם קודש, ונודע כי קודש רומז לחכמה. ובסוד ברכת כהנים, ואז עליונים למטה ותחתונים למעלה, והכפות עם האצבעות הן חב"ד, וזרועות חג״ת, והכתפים נה״י. (עי׳ לעיל ח״א אות פ״ז שביארתי תכונת הידים בשורשן).
וזה שאמר (באות פ"ז) ועשר אמות דא איהו שעורא דגופא דבר נש היינו שעור קומת ז״א שנקרא אדם, ונקרא הגוף שהוא ו״ק של כל קומה, כי אפילו ג״ר שבראשו הם בחי' חג״ת,וכלהו רמיזי בגופא וכו׳ תרין אמין מן פרקא לפרקא וכו׳ שבכל פרק יש ו' טפחים מדת אמה שהם חג״ת נה״י כי כל אחד כלול מו"ק, וחמשה בריחים וכו׳ אינון חמש אצבען וכו׳ כלהו מדה לבריחים היינו כף היד עם האצבעות שהם בחי' חג״ת שנעשו לחב״ד שהוא פרק השלישי הבא בתוספות, בסוד שאו ידיכם קודש, שבעת קבלת מוחין דחיה שהיא חכמה ובחי' ראש, שאינה מאירה רק ממטה למעלה, ולכן נקרא בריח, הנתוסף על הקרש שהוא הקשר, וסוגר את הארה שלא תתפשט ממעלה למטה, ולכן חמש אצבען הן כלהו מדה לבריחים הסוגרים את הארת החכמה, שתאיר בבחי' ו״ק בלבד.