תוכן

פח) ונחזור לענין, הנה כשמתחלקת, נעשית בינה ותבונה, ואז האחוריים של מלכות דבינה, יורדים בתוכה של התבונה, ואז אותם האחוריים עצמה דמלכות דבינה, נעשים בפנים דתבונה זו ממש, באופן זה: כי העשר ספירות עצמן, של האחוריים של מלכות דבינה, הם עצמם בחינות פנים עצמם של התבונה, כי הארבעה ראשונות דאחוריים דמלכות דבינה, הם עצמם ארבעה ראשונות דפנים דתבונה. וו"ק דאחוריים דמלכות דבינה הם וא"ו קצוות דפנים דתבונה עצמן. ונמצא כי כשעולה התבונה להכלל עם הבינה בפרצוף אחד, נמצא פנים של התבונה, נעשו האחוריים למלכות דבינה. והנה גם למעלה בבינה, היו האחוריים בבחינת אלקי"ם. והנה כל הפנימיות בבחינות פנים ואחור, הם משם אהי"ה. אך החצוניות כולו בבחינות פנים ואחור, הם בוכ"ו תמורת אהי"ה. ואז זו הבוכ"ו מאיר בחצוניות הנקרא אלקי"ם, כי הנה כולל כל האלקי"ם, הכולל ק"ך צירופים, והם נחלקים עולה ק"ך. וכן בוכ"ו המתפשט בכולם, והיא קו המדה להם, והוא גימטריא ל"ד. והענין, כי במלכות של הבינה, הנקראת דל"ת של הבינה, להיותה עומדת בארבעה תחתונות דבינה, שם בחצוניותה יש ק"ך צירופים אלקי"ם הנזכר, ואז מתפשטים בהם הארות בוכ"ו כנזכר, ונחלק לארבעה בחינות ג"כ, והם ל' צירופים בת"ת, ל' בנצח, ל' בהוד, ל' ביסוד. והנה מן החזה דבינה ולמטה שהם תנה"י כנזכר. ואחר כך כמו שהאחוריים של אהי"ה דמלכות דבינה, מתפשטים ונעשים לתבונה בבחי' פנים. כן האחוריים של אלקים, דמלכות דבינה, יורדים ונעשים מהם אחוריים דתבונה.