תוכן

פח) אמר ר' אלעזר, שתיקא דילי בנא מקדשא לעילא, ובנא מקדשא לתתא כו'. ירצה: בנא מקדשא לעילא, היא בינה, מקדש עליון, בהתלבשה בת"ת, בשש קצוותיו. ובנא מקדשא לתתא, מקדש תחתון, מלכות בהדמותה לבינה, להקרא אלהים כגוונא דילה. וכל זה על ידי שתיקת ר' אלעזר. ואמנם מ"ש בה ר' אלעזר, היה במקדש תחתון הנקרא סלע כנודע. והכונה היא, כי דברי תורה, כאשר יוצאין מפי האדם האומרם, ובפרט אם הוא אדם רשום, ונשמתו מן האצילות, הנה דבריו יעשו רושם למעלה, כפי חשיבות נשמתו, ויתקנו האצילות העליון, ויעשו שלום בפמליא של מעלה, שהיא בינה. ובפמליא של מטה, והיא מלכות. וכפי הדברים הנאמרים יתקנו למעלה, אם שמים חדשים, ואם ארצות. (נ"א כפי שורש לימוד) כמ"ש רשב"י לקמן. כי אם דבריו בסודות העליונים, ובאצילות הקדוש, הנה יתקן באצילות, במדה אשר דבר בה, להכין אותה ולסעדה, כי לפי שדבר בהן ר"ש בבינה ובמלכות, נבראו ונתקנו שתי העולמות: בינה, ומלכות. וזה ברור, ומזה נקיש לשאר דברי תורה.