זהר

פח) וכד אתקריבת ביה, אתלבש בהוד והדר. הה"ד, הוד והדר לבשת. ומ"ט, בגין דההיא שעתא אתגדל בגין דאתחבר בעיר אלהינו. ועל דא כתיב, גדלת מאד הוד והדר לבשת. באינון לבושין דיקר, דפרשת עליה אימא עילאה. בג"כ הדר ושם עירו פעו, אימתי. כד אתחברת ביה מהיטבאל בת מטרד. וע"ד הודך והדרך ודאי. כגוונא דא, נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין, נגידו דאימא, דאשקי לך ולכלא. ודא הוי הודך והדרך ודאי.

פירוש הסולם

פח) וכד אתקריבת ביה וכו': וכשקרבה אליו המלכות נתלבש ז"א בהוד והדר. ז"ש הוד והדר לבשת. ומהו הטעם. הוא משום שבאותה שעה נתגדל כיון שנתחבר בעיר אלקינו, שהיא המלכות, וע"כ כתוב גדלת מאד הוד והדר לבשת, דהיינו בלבושי יקר אלו, שפרשה עליו אמא עלאה, שהיא בינה, משום זה כתוב הדר ושם עירו פעו. מתי נקרא ז"א הדר, הוא כשמתחברת בו מהיטבאל בת מטרד, שהיא המלכות, ועל כן, הודך והדרך, ודאי. כעין זה הוא הפסוק שבשיר השירים, נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין. יין הוא המשכה של אמא, שהשקה אותך ולכל. תה הוא, הודך והדרך ודאי.
פירוש. חגור חרבך וגו' פירושו, אותה החרב המכלה את הרשעים העושים פירוד בין ז"א ומלכות. כנ"ל בדבור הסמוך, וזו היא משיכת השכינה לזווג כמ"ש שם. ואין ז"א מקבל הארת החכמה לעצמו, להיותו תמיד בחסדים מכוסים, חוץ משעה שהוא בזווג עם המלכות, שבה מתגלה החכמה, אז הוא נכלל ממנה בהארת חכמה ונעשה גדול דהיינו במוחין דגדלות. וז"ש, וכד אתקריבת ביה אתלבש בהוד והדר, שהם הארת החכמה, ומ"ט בגין דההיא שעתא אתגדל בגין דאתחבר בעיר אלקינו וכו', כי בהיותו בפני עצמו הוא בחסדים מכוסים ואינו מתגדל בחכמה, אלא כשמתחבר עם המלכות הנקראת עיר אלקינו. וז"ש, וע"ד, הודך והדרך ודאי, שע"כ אחר שאומר חגור חרבך על ירך גבור, שזה נבחן למשיכה אל הזווג, הוא מסיים הודך והדרך, כי הזווג הוא הודו והדרו של ז"א. שאז מקבל הארת החכמה, הנק' הוד והדר.