זהר

פח) וההיא גפן, כד מטא לגבה, אושיטת תלתא שריגין, ואינון תלת דיוקנא דאבהן, דאתקדשת בהו. ולית קדושה אלא ביין, ולית ברכתא אלא ביין. באתר דחדוה שארי. והיא כפורחת, ככלה דאתקשטת ועאלת ברחימו, בחדוה דההוא יין דאתערב במיא. כדין עלתה נצה, סליקת רחימו דילה לגבי דודה, ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו. וכדין, אתמליין ואתבשלן אינון ענבין, רכיכן, ומליין מההוא חמרא טבא עתיקא חמרא דיעקב ארמי ביה מיא.

פירוש הסולם

פח) וההיא גפן כד וכו': וגפן ההוא שהוא המלכות, כשמגיעים אליו, היא מושיטה ג' שריגים, שהם ג' צורות של האבות, דהיינו ג' קוין, שנתקדשת בהם. כי אין קדושה אלא ביין, ואין ברכה אלא ביין, במקום שהשמחה שורה. דהיינו יין המשמח, כנ"ל. ​והיא כפורחת, היינו כמו כלה המתקשטת ובאה באהבה בשמחה של יין ההוא, שהוא הארת חכמה, המעורב במים, שהוא חסדים. אז עלתה נצה, היינו שהאהבה שלה עולה אל דודה, ז"א, ומתחלת לנגן ולהכנס באהבה. ואז, הבשילו אשכלותיה ענבים, שנתמלאו ונתבשלו אלו ענבים הרכים, ומלאים מאותו יין הטוב הישן, יין שיעקב זרק בו מים. (כנ"ל אות פ"ו).