זהר

פח) והאי עץ מר, איהו כגוונא דנסיונא דסוטה, אי סטת תחות בעלה, אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין, ובהון וצבתה בטנה ונפלה יריכה, ואי לא סטת מה כתיב, ונקתה ונזרעה זרע, ואולידת בר. אוף הכא וימתקו המים.

פירוש הסולם

פח) והאי עץ מר וכו׳: ועץ מר הזה, שהשליך תוך המים, היה כאפן הנסיון של הסוטה, אם סטתה תחת בעלה, אלו המים שהשקוה חזרו להיות מרים, ובהם וצבתה בטנה ונפלה ירכה, ואם לא סטתה, מה כתוב, ונקתה ונזרעה זרע ומולידה בן. אף כאן וימתקו המים.
פירוש. כי הבדיקה דסוטה היתה שהשליך שם בחינת הדין דמנעולא, שה״ס כתיבת הויה למפרע, ונתעברה בהויה דיושר שה״ס בינה, אשר אם היתה דבוקה באשת זנונים, לא היה המנעולא מתערב בבינה ולא נמתק בה, ואז היו אורות הרחמים מסתלקים והדין דמנעולא פעל בה, ואז וצבתה בטנה ונפלה ירכה. ואם לא סטתה תחת בעלה, והיתה דבוקה באשת חיל, אז נמתק המנעולא בבינה ונגנזה, והמפתחא נגלה ושלט ואז ונקתה ונזרעה זרע, (כנ״ל אות ס״ד ע״ש) אף כאן, ויורהו ה׳ עץ, הוא עץ מר, דהיינו מבחינת המנעולא, שכל אותם שהיו דבוקים בימין, נכללו בבינה ונמתקו המים. וכל אותם שהיו דבוקים בשמאל נפרדו מהם מחמת שעליהם פעלה מדת הדין דמנעולא, ונתבטלו. וישראל יצאו טהורים.