זהר

פח) קדוש, איהו סטר עלאה, דאשתכח ראשיתא לכל דרגין. ואע״ג דאיהו סטר טמירא, ואקרי קדש. מתמן אתפשט פשיטו, דנהיר בחד שבילא דקיקא טמירא, גו אמצעיתא. כיון דאתנהיר גו אמצעיתא, כדין אתרשים חד ו', דנהיר גו האי קדש, ואקרי קדוש. מהאי נהירו אתפשט פשיטו לתתא, סופא דכל דרגין. כיון דאתנהיר בסופא, כדין אתרשים בנהירו, חד ה׳, ואקרי קדושה, והא אוקימנא.

פירוש הסולם

פח) קדוש איהו סטר וכו׳: ומפרש דבריו, קדוש, הוא בחינה עליונה הנמצאת תחילת כל המדרגות, דהיינו או״א, שהם חכמה, שהיא ראש המדרגות. שה״ס י׳ דהויה ואע״פ שהיא בחינה נסתרת שנקראת קדש, שאינה נמשכת למטה, שה״ס י׳ שאין לה רגל דהיינו התפשטות. עכ״ז, משם מתפשט התפשטות המאיר דרך שביל דק נסתר, שהוא יסוד דאו״א, אל מדרגה האמצעית, שהיא ז״א. כיון שהאירה במדרגה האמצעית אז נרשם בשפע של קדש, ו׳ אחת המאירה בתוך הקדש שקבלה, ונקרא קדוש, עם ו׳. מאור הזה מתפשט התפשטות למטה, אל המלכות, שהיא סוף כל המדרגת, דהיינו ה׳ אחרונה דהויה, כיון שהאיר בסוף, אז מתרשם בתוך האור, ה׳ אחת של המלכות, ונקראת קדושה. בתוספת ה׳. וכבר העמדנו. ונמצא כששפע הקדושה היא במקורה באו״א עלאין, נקראת קדש. וכשנמשכה לז״א נתוסף בה ו', ונקראת קדוש. וכשנמשכה למלכות, נתוםף בה ה', ונקראת קדושה.
פירוש ג׳ מדרגות כוללות כל עשר הספירות, שהם או״א ז״א ומלכות. וההפרש ביניהם, כי או״א ה״ס אוירא דכיא, שאויר ה״ס חסדים, כי אין החכמה מאירה בהם, אמנם החסדים ההם ה״ס דכיא, שחשובים לבחינת ג״ר ממש. והיא מטעם שה״ס ג״ר דבינה, שהם בסו״ה כי חפץ חסד הוא, שחפצים בחסדים יותר מבחכמה, וע״כ החסדים שלהם חשובים מחכמה, ומכל שכן שאין זה נחשב להם לחסרון, כי הם בחינת הבינה דאור ישר, שאינה מקבלת חכמה (כמ״ש בתלמוד ע״ס דף ו׳ ד"ה וטעם) משא״כ ז״א ומלכות, שממקורם באור ישר, הם צריכים לחכמה (כמ״ש שם) וע״כ כל עוד, שאין בהם הארת חכמה נחשבים למחוסרי ראש. והחסדים שמקבלים מאו״א, אין בהם בחינת אוירא דכיא, אלא אוירא סתם, דהיינו ו"ק בלי ראש. אלא אחר שהם מקבלים חכמה בסוד ג׳ קוין מישסו״ת, שקונים ממנה ראש, אז יוכלו לקבל החסדים מאו״א, ואז יהיו גם בהם אוירא דכיא. וההפרש מז״א למלכות הוא, כי בז״א אע״פ שמתגלה בו החכמה אינה אלא ו״ק דחכמה, ולא ג״ר דחכמה, וע״כ אינה מאירה בחג״ת שלו, להיותם בחינת ג״ר, אלא שמאירה בנה״י שמחזה ולמטה שלו, ששם בחינת המלכות, ובחינת ו״ק. באפן, שמקום המשכת החכמה הוא בז״א, ומקום גילוי החכמה, היא במלכות.
ואוירא דכיא שבאו"א, הוא שורש כל הקדושה, ונקרא קדש, שכל הקדושות משם נמשכות. אמנם ה״ס י׳ דהויה, שאין לה התפשטות למטה, לז״א ולמלכות, רק אחר שהם מקבלים חכמה בסוד ג׳ קוין מישסו״ת, כנ״ל. וז״ש, ואע״ג דאיהו סטר טמירא ואקרי קדש, דהיינו שאין לה התפשטות והם נסתרים, כי האוירא דכיא אינה יכולה להתפשט ישר לז״א ומלכות כי הוא נעשה בהם לאוירא סתם, כנ״ל, שז״ס שי׳ דהויה, הרומזת על או״א, אין לה רגל, כלומר שאין לה התפשטות, וכן קדש יורה שאין לו התפשטות, כי קדש, פירושו מרומם ומובדל מכל, עם כל זה, מתמן אתפשט פשיטו דנהיר בחד שבילא דקיקא טמירא גו אמצעיתא, דהיינו שיסוד דאו״א עלאין המכונה שביל דק ונסתר, מאיר לישסו״ת וישסו״ת נפתחים בהארת חכמה על ידי ג׳ קוין בסוד ג׳ נקודות חלם שורק חירק (כנ״ל ב״א דף ט״ו ד״ה ההוא) ומשם נמשכים ג׳ הקוין למדרגה האמצעית שהוא ז״א, ונפתח בו הארת החכמה ונשלם, ויכול לקבל שפע אוירא דכיא, שה״ס קדש, מאו״א. כיון דאתנהיר גו אמצעיתא כדין אתרשים חד ו׳ דנהיר גו האי קדש, ואקרי קדוש, כי ו׳ מורה על התפשטות למטה, כי רגלה מתפשט למטה. והוא משום שהו' שה״ס ז״א שמקבל אוירא דכיא אחר שנשלם בחכמה מג׳ קוין דישסו״ת, נמצא השפע שלו כלולה מחכמה וחסדים, שאז בכל מקום שהחסדים שלו מתפשטים הם אוירא דכיא. וע״כ נקרא קדוש, עם ו׳ שיורה שקדושתו מתפשטת. אמנם עיקר הנרצה היא שהקדושה תתפשט למלכות, שמשם מקבלים כל העולמות. וז״ש מהאי נהירו וכו', כדין אתרשים בנהירו חד ה׳, ואקרי קדושה. כלומר, שהיא הקדושה המתפשטת בעולמות.
וז״ש (באות פ״ז) קדושה דלעילא לעילא ברזא חדא. דהיינו בסוד שהאור שבהם היא אוירא דכיא הנקרא קדש. שהוא שורש כל הקדושות כנ״ל. והוא דכיא, דהיינו ג״ר. אבל קדושה באמצעיתא ולתתא תלת דרגין דאינון חד. כי אי אפשר שאוירא דכיא שבאו״א תתקבל בז״א ומלכות, אם לא שיקבלו תחילה ג׳ קוין, המשלימים בחכמה, בבחינת ג״ר, ואח״כ מקבלים הקדושה, שה״ס השפע דאוירא דכיא. ונמצא בהכרח, שאין מקבלים קדש דאו״א, אלא בהיותם תלת דרגין דאינון חד.