זהר

פח) ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא, לאינון תרי קיימין, דאקרון למודי ה׳, ואקרון צבאות, אתכנש תמן, וכד נפיק מתמן, בההוא דרגא דאקרי יסוד, לההוא חכמה זעירא, כדין אתקרי לשון למודים. ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים. כדין כתיב, יי׳ אלהים נתן לי לשון למודים. ולמה. לדעת לעות את יעף דבר. וקב״ה יהיב האי לבוצינא קדישא, ר״ש. ועוד דסליק ליה לעילא, לעילא בג״כ, כל מלוי באתגלייא אתמרו, ולא אתכסיין. עליה כתיב, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.

פירוש הסולם

פח) ובשעתא דנגיד וכו׳: ובשעה שנמשכת משחת קדש ההיא, לאלו ב׳ עמודים, הנקראים למודי ה׳, ונקראים צבאות, שהם נצח והוד. היא מתקבצת שם, וכשיוצאת משם במדרגה ההיא שנקראת יסוד, ובאה לחכמה קטנה ההיא, שהיא מלכות, הנקראת חכמה קטנה, משום שאין בה רק ו״ק דחכמה, כנ״ל בדבור הסמוך, אז היא נקראת לשון למודים. וממנה יוצאת להעיר לאלו קדושים עליונים. אז כתוב, ה׳ אלקים נתן לי לשון למודים. ולמה. לדעת לעות את יעוף דבר. והקב״ה נתן את זה למאור הקדוש ר׳ שמעון. ועוד, שהעלה אותו למעלה למעלה. לעולמות העליונים. משום זה כל דבריו נאמרו בגלוי, ואינם מכוסים. עליו כתוב, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.