זהר

פח) ועל דא אש תמיד תוקד על המזבח וגו׳, אש דאשתכח תדירא. ומאי איהו. אשא דיצחק. וכדין, שמא דא, אדנ״י. וכד יסדר עלה כהנא אינון אעין, אתבסמא בשמא, וקרינן לה בשמא דרחמי, יי׳, וקרינן לה בשמא דא. ולזמנין קיימא כגוונא דא, ולזמנין קיימא כגוונא דא. ר׳ שמעון אמר, תרי הוו, ופנימאה קיימא על ההוא דלבר, ומנה אתזן, ואתקשרא דא בדא.

פירוש הסולם

פח) ועל דא, אש וגו': ועל זה, המזבח הפנימי, נאמר, אש תמיד תוקד על המזבח וגו', שהוא אש הנמצאת תמיד, ומה היא. היא אשו של יצחק, דהיינו הדינים דקו שמאל, שהם נמצאים תמיד, ואז שם המזבח אדני, דהיינו בבחינת דין, ואז נקרא מזבח חיצון. וכשיסדר עליו הכהן אלו העצים, שהם חסדים שקו שמאל מתלבש בהם, שמו של המזבח מתבשם, וקוראים אותו בשם של רחמים הויה, וקוראים אותו בשם זה דהיינו מזבח הויה, שהוא אז מזבח פנימי. ולפעמים עומד המזבח כאפן הזה, בבחינת דין שהוא מזבח חיצוני, ולפעמים הוא עומד באופן הזה, בבחינת רחמים, שהוא מזבח פנימי. ואינם ב׳ מזבחות נפרדים זה מזה. ר׳ שמעון אמר שנים היו, דהיינו ב׳ מזבחות מיוחדים, שמכריע כמו ר׳ אבא ור׳ יוסי, והפנימי עומד על מזבח ההוא שמבחוץ. כלומר שמתלבשים זה בזה, כי פרצוף הפנימי של המלכות מלובש בפרצוף החיצוני (כנ"ל אות פ״ב) והחיצוני ניזון מהפנימי ונקשרים זה בזה.