זהר

פח) וכד נביא הוה סליק לעילא, ודפיק לתרעא, אי הוה סליק בשכינתא, הוה פתח ליה מיד, והוה אמר ליה בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך. דאנת הוא דהוית סביל לשכינתא בצלותא בעמידה. עמוד על רגליך. דאתמר בהון, וכף רגליהם ככף רגל עגל. עגולים כנקודים, דאינון מנהיגים לאתוון. ומסטרא דאתוון אינון מרובעין. הדא הוא דכתיב, על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו.

פירוש מעלות הסולם

פח) וכד נביא הוה וכו': וכשנביא היה עולה למעלה לאצילות, ודפק בשער, אם היה עולה בשכינה, כלומר שעשה כל הסדורים והתקונים בכדי להשרות השכינה בעולם. היה פותח לו תכף, והיה אומר לו, בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך, שאתה הוא שהיית נושא לשכינה בתפלה בעמידה, כלומר שתפלתך היתה למען תקון השכינה, באור האצילות שנקרא עמידה עמוד על רגליך, שנאמר בהם וכף רגליהם ככף רגל עגל, מלשון עגולים, כנקודות שהן מנהיגות את האותיות ומבחינת האותיות הן מרובעות, ז״ש על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו.
פירוש. בתפלת שמונה עשרה נעשה היחוד של ב' השמות הוי״ה אדני, והיינו שכבר כלו כל המלחמות, והחרב שה״ס שם הוי״ה שי׳ היא ראש החרב, וו׳ גוף החרב, וב׳ ההי״ן ב׳ פיפיות, בסו"ה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, נכנסת לנרתיקה, שהוא השם אדנ״י ולא צריכים יותר לכלי מלחמה, כי כבר נתבערו כל הקליפות ביחוד הקריאת שמע, (עי' רע״מ שופטים אות ד׳) כתוב בצדיק ח״י עלמין שהוא יסוד דז״א, כליל ח״י ברכאן, שהוא בזווג דתפלת שמונה עשרה ברכות, דביה אדני שפתי תפתח, ופי שיסוד פותח את המלכות שנקרא אדנ״י, וביסוד עאל חרבא בנרתיקה שה״ס הזווג יאהדונה״י שנעשה ע״י היסוד​, ​וחמת המלך שככה כי אין עוד אחיזה לחיצונים, ונשקט הכעס. עיי״ש.
וסוד היחוד הוא כי מקום גילוי החכמה, הוא במלכות ומקום גילוי החסדים הוא בז״א, וכשמתיחדים שניהם נעשו ז״א ומלכות לאחד, וכן הארת החכמה והארת החסדים נעשו לאחד, וז״א שה״ס קו ימין לאחר שנשלם בעת הזווג מהארת החכמה שבנוקבא, הוא משפיע אז אור שלם של חסדים אל הנוקבא, שהוא בבחינת ג״ר, וז״ס עמידה שפירושה המשכת חכמה וג״ר, בדומה לאדם הקם על רגליו שהוא זוקף קומתו.
וזה אמרו וכד נביא הוה סליק לעילא לאצילות, ודפיק לתרעא לגלות היחוד של זו״ן, בסו״ה פתחו לי שערי צדק, אי הוה סליק בשכינתא, ועבר כל הסידורים והתקונים הנעשים בתפלה וק״ש עד לשמו״ע להסיר את דבקות הסט״א בשכינתא שהוא מלכות, כי כל זמן שהסט״א דבוקה במלכות אין תקוה שזו"ן יוכלו לקבל מוחין להשפיע אל העולמות. הוה פתח ליה מיד, והוה אמר ליה בן אדם עמוד על רגליך כי מקום גילוי הארת החכמה הוא בנה״י הנקראים רגלים ובעת שנשלמים נה״י דכלים שנקראים רגלים באים ג״ר דאורות, ואדבר אתך כי הארת חכמה נקראת דיבור. דאנת הוית וכו' עמוד על רגליך דאתמר בהון וכף רגליהם ככף רגל עגל היינו כי התחלקות האצבעות מורה על התחלקות הצדדים לימין ושמאל, ורגלי החיות שהן בחינת הארת חכמה, הן נשמרות להיות תמיד מחוברות תמיד תחת קו האמצעי ביושר, בלי לנטות לשום צד, ע״כ אין להן אצבעות ברגליהן, לכן וכף רגליהם שהרגלים בעצמן נחלקות לחב״ד חג״ת נה״י אשר הכף שה״ס נה״י דרגלים שבהם תלוי גילוי החכמה.
והג״ר, הוא ככף רגל עגל כנ״ל. עגולים כנקודים דאינון מנהיגים לאתוון כי סוד האותיות הוא, שהן כלים של עשר הספירות שהאורות מתפשטים בהם, ולכן מסטרא דאתוון אינון מרובעין וכו' שישנם בכל ג׳ הקוים ובכל עשר הספירות, שנקראים מרובעין לרמוז על קומה שלימה של ארבע מדרגות חו״ב תו״מ. משא״כ הנקודות הרומזות על הארת חכמה הן עגולות, היות שיש פחד מאחיזת החצונים שלא ימשיכו הארת החכמה ממעלה למטה, וע״כ הן נשמרות להיות תמיד תחת קו האמצעי לבד המחבר הימין והשמאל להיות אחד, באפן שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, בסוד עיגול ונקודה שה״ס אורות המאירים רק ממטה למעלה .