זהר

פז) יוד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי, וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי, ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך, ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין, יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון יש, יוד עלאה,ושין עלאה, למהוי לך אוצרין מלייא מכל, ובג"כ ברי, זיל והוי טעין חמרי. ועל דא אנא אזיל בכך.

פירוש הסולם

פז) יוד אתא לגבאי וכו': היוד באה אלי יחידה. נשקה אותי, וחבקה אותי, ובכתה עמי, ואמרה לי: בני, מה אעשה לך, אבל הנה אני מסתלקת, ומתמלאת מכמה דברים טובים, ואותיות נסתרות עליונות ויקרות, ואח"כ אבוא אליך, ואני אהיה עוזרת לך. ואתן לך נחלת שתי אותיות, שהן יותר עליונות מאלו שנסתלקו, שהן י"ש, י' עליונה, וש' עליונה, שהן יהיו לך אוצרות מלאים מכל. ומשום זה, בני, לך והיה מחמר אחר חמורים. ועל כן אני הולך בכך.
פירוש כבר ידעת, שסוד טעין חמרי ה"ס עיבור נשמת הצדיק, הבאה לסיוע להולך בדרכי ה', לצאת ממדרגתו ולבא למדרגה יותר חשובה, כדוגמת החמרים המסיעים אנשים ממקום למקום על חמוריהם. והנה בעת ההיא גם הצדיק נופל ממדרגתו הקודמת ובא לבחינת עיבור של מדרגה חדשה כמו בחינת הנשמה שבאה לסייע לו. ובחינת עיבור פירושו הסתלקות מוחין. וזה שרצו לדעת ממנו, איך סיבב הקב"ה שאתה באת בעיבור אלינו, שעי"ז באנו להסתלקות המוחין. וז"ש מאן יהב לך למיזל הכא, למהוי טעין בחמרי.
וז"ש, אמר לון, יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ"ף וסמ"ך לאתקשרא בהדאי, י' ה"ס חכמה, כנודע. ומדרגת המוחין דנשמה נק' כס, מלשון כסא הכבוד. והוא משום שהמוחין דחכמה באים בה בלבוש וכיסוי ואינם מגולים. ובעת הגיע הזמן להשגת המוחין דחיה שהיא י' דהוי"ה, שהיא המדרגה שבאתי לזכותכם בה, הנה באמת רצתה החכמה לקשר בי גם המוחין דכ"ס, שהם המוחין דנשמה שהיתה בכם מקודם לכן, והי' עבד קרבא עמהם, אמנם כ"ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא בתר דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה, פירוש כי המלכות דעליון המתלבשת בתחתון ה"ס כ', (כנ"ל במאמר רב המנונא סבא ד"ה ולפיכך ע"ש). ונתבאר שם שבעת שרצתה הכ' לירד מעל הכסא אזדעזעא הכסא וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. כי כל התקשרות המדרגות זו בזו מראש האצילות עד סוף העשיה היא ע"י מלכות דעליון המתלבשת בתחתון, וע"כ אינה יכולה לירד ממקומה דהיינו ממדרגת ישסו"ת שהיא קומת נשמה, אפילו רגעא חדא, כי אי אפשר לעשות הפסקה במדרגות. והס' לא בעא לאסתלקא בגין לסעדא לאינון דנפלין דהא בלי סמך לא יכלין למהוי, כי סוד הס' הוא עצם המוחין שהנשמה מקבלת מחב"ד חג"ת דאו"א, שהם מושפעין לזו"ן בעת קטנותן, וסומכין אותם שלא יפלו מאצילות לחוץ, (כנ"ל אות כ"ח ד"ה דאית ע"ש). וע"כ צריכה להיות בקבע במקומה בלי שינוי. והענין הוא, כי המדרגות קבועות הן, ורק הנשמות מקבלות שינוים בעת הליכתן ממדרגה למדרגה. ולפיכך לא רצו המוחין של הנשמה להתחבר עם הי' שהיא קומת החכמה ולהתקשר בנשמת רב המנונא סבא בעת ירידתה לסייע לר"א ור"א. כי היו צריכים לבנין והמשכת מוחין על הסדר מחדש, החל בעיבור וכו' עד קומת חיה.
וז"ש באות פ"ז יוד אתא לגבאי יחידאה וכו', כלומר, שבאה אלי בלי המוחין דחב"ד חג"ת דאו"א, הנק' ס' (כנ"ל בדיבור הסמוך). ונודע שקומת חכמה אינה יכולה להתלבש בלי קומת חסדים הנמשכת מהס' כנ"ל. וז"ש כיון שהי' באה יחידאה בלי קומת חסדים ע"כ נשיק לי, וגפיף לי, ובכה עמי, ואמר לי, ברי מה אעביד לך. כלומר, שנשיק לו וגפיף לו כי רצתה להתלבש בלי חסדים, וע"כ בכתה עמו ואמרה ברי מה אעביד לך, הרי אין לי שום תחבולה להתלבש בך.
וז"ש, אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין וכו': כלומר, ע"כ אני מוכרחת להסתלק עכשיו, ואתה תבא בסוד העיבור, כדי שתבנה מעצמך בכל הבחינות של עיבור יניקה מוחין מחדש, ואז אחזור אליך במוחין שלמים ומלאים מכל. ותדע שמטעם זה המובא כאן, נוהג כך בכל מדרגה חדשה, כי כל אימת שהאדם צריך לקבל מדרגה חדשה, הוא מחויב לבא להסתלקות המוחין הקודמים ולהתחיל מחדש לקנות בחינת נפש הנק' עיבור ואח"כ יניקה שהוא סוד אור הרוח וכו', כמו שלא היתה לו שום מדרגה מעולם. וז"ש ובגין כך ברי, זיל והוי טעין חמרי כי בשביל שאי אפשר להמשיך כלום מהמדרגה הקודמת, ע"כ אתה צריך לבחי' עיבור מחדש, הנק' טעין חמרי.
וז"ש, אחסנתא דתרין וכו', ה"ס המוחין דחיה, הנקרא אחסנתא דאו"א, וכן נקראים י"ש, כי י' היא חכמה והש' היא בינה. שהן ודאי חשובות יותר מאינון המוחין דנשמה שנסתלקו. וה"ס הכתוב ​להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח'). וז"ש למהוי לך אוצרין מלייא מכל. דהיינו בשיעור הכתוב ואוצרותיהם אמלא.