זהר

פז) ואי תימא, אמאי אדכר הכא פינחס. אלא חמא קודשא בריך הוא לאהרן, בשעתא דאמר ואזכור את בריתי, דזמינין תרין בנוהי דאהרן לאפגמא ליה להאי ברית, והשתא דקא משדר ליה למצרים, בעא לאעברא ליה לאהרן, לדלא למיהך בשליחותא דא. כיון דחמא קודשא בריך הוא, דקאים פינחס וקיים ליה להאי ברית באתריה, ואתקין עקימא דילהון, מיד הוא אהרן ומשה. אמר קב"ה, השתא הוא אהרן, איהו אהרן דקדמיתא.

פירוש הסולם

פז) ואי תימא אמאי וכו': ואם תאמר, למה נזכר כאן פנחס, הלא לא בא הכתוב, אלא להביא מוצאם של משה ואהרן בלבד כנ"ל. ומשיב, אלא ראה הקב"ה את אהרן, בשעה שאמר, ואזכור את בריתי, ששני בניו של אהרן עתידים לפגום לברית הזה, ועתה ששולח אותו למצרים, להוציא את ישראל, רצה להעביר את אהרן, שלא יתן לו ללכת בשליחות הזה, אלא כיון שראה הקב"ה את פנחס שעומד ומקיים את ברית הזה במקומו, ותקן הפגם שלהם, של נדב ואביהו, מיד אוה"כ, הוא אהרן ומשה, אמר הקב"ה, עתה הוא אהרן, הוא אהרן שמתחילה, כמטרם שפגמו נדב ואביהו בברית, מחמת שפנחס תקן הפגם.