זהר

פז) הכי נמי כגוונא דא, אי במסאבא, משכין ליה לגבי ההוא סטר, ואתעביד כחד מנייהו, לאתדבקא בהו, ואינון אקרון נזקי בני נשא. ובההיא שעתא דנפיק מהאי עלמא, נטלין ליה ושאבין ליה בגיהנם, בההוא אתר דדייני לון לבני מסאבא, דסאיבו גרמייהו ורוחייהו, ולבתר אתדבק בהו. ואיהו נזקא, כחד מאינון נזקי דעלמא.

פירוש הסולם

פז) הכי נמי כגוונא וכו': כן כעין זה, אם בטומאה, נתדבק בעולם הזה, מושכים אותו, אל צד הטומאה, ונעשה כאחד מהם להתדבק בהם. והם נקראים מזיקי בני אדם. ובשעה שנפטר מעולם הזה לוקחים אותו ושוקעים אותו בגיהנם. באותו מקום שדנים לבני הטומאה שטמאו עצמם ורוחם ואח"כ נתדבקו בהם. והוא נעשה מזיק, כאחד מאלו מזיקי העולם.