זהר

פז) ותנינן קמיה דמר מאי קדש. שלימותא דכלא דאקרי חכמה עלאה, ומהאי אתר נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען, לאתר דאקרי בינה עלאה, ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר, עד דמטו להאי זאת. והאי זאת כד מתברכא, אקרי קדש, ואקרי חכמה, וקראן ליה רוח הקדש. כלומר, רוח, מההוא קדש דלעילא. וכד נפקין ומתערין מנה רזי אורייתא, כדין אתקרי לשון הקדש.

פירוש הסולם

פז) ותנינן קמיה דמר וכו׳: ולמדנו לפני אדוני, מהו קדש. הוא שלמות הכל שנקראת חכמה עליונה, שה״ס או״א עלאין. וממקום הזה נוזל שמן משחת קדש בשבילים ידועים למקום שנקרא בינה עליונה. שה"ס ישסו״ת, ומשם יוצאים מבועים ונחלים לכל צד. דהיינו בין לחכמה ובין לחסדים, עד שמגיעים לזאת הזו. שהיא מלכות. וזאת ההיא כשהיא מתברכת היא נקראת קדש, ונקראת חכמה, וקוראים לה רוח הקודש. כלומר, רוח, דהיינו ו״ק, מקדש הזה שלמעלה, דהיינו ו״ק דחכמה. וכשיוצאים ומתעוררים ממנה סודות התורה, היא נקראת לשון הקדש.