זהר

פז) כמה דעונשא דהאי ב״נ בגין מלה בישא. כך עונשיה בגין מלה טבא, דקאתי לידיה, ויכיל למללא, ולא מליל. בגין דפגים לההוא רוחא ממללא, דהיא אתתקנת למללא לעילא, ולמללא לתתא, וכלא בקדושה. כ״ש אי עמא אזלין באורחא עקימא, והוא יכיל למללא להו ולאוכחא להו, ושתיק ולא מליל, כמה דאמינא דכתיב, נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר. נעכר במכתשין דמסאבותא, ודא הוא דאמר דוד מלכא אלקי בהאי, ואתפני מניה, דכתיב פנה אלי וחנני. מהו פנה אלי. כד״א ויפן אהרן. נחתו ר׳ חייא ור׳ יוסי, ונשקוהו. אזדווגו כחדא כל ההוא אורחא, קרא רבי חייא עלייהו, וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.

פירוש הסולם

פז) כמה דעונשא דהאי וכו׳: כמו שעונש האדם הוא משום דיבור רע, כך עונשו, משום דיבור טוב שבא לידו ויכול לדבר ולא דיבר. משום שפגם ברוח המדבר ההוא, כי הוא נתתקן לדבר למעלה, ולדבר למטה, והכל בקדושה. כל שכן, אם העם הולך בדרך עקום, והוא יכול לדבר להם, ולהוכיח אותם, ושותק ואינו מדבר. כמו שאמרתי, שעליו נאמר, נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר. נעכר בנגעים של הטומאה. וזה הוא שאמרו, שדוד המלך נלקה בזה, בצרעת, והקב״ה פנה ממנו. שכתוב, שבקש, פנה אלי וחנני. משמע שהפנה פניו ממנו. מהו פנה אלי. הוא כש״א ויפן אהרן, כמו ששם הוא בצרעת, אף כאן הוא בצרעת. ירדו ר׳ חייא ור׳ יוסי ונשקוהו, נתחברו יחד בכל הדרך ההוא. קרא ר׳ חייא עליהם, וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.