תוכן

פו. ועתה מובן לנו היטב, מה שהקשינו (באות עט) בענין השבועה שמשביעין את הנשמה טרם ביאתה לעולם הזה, אשר אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, תהיה בעיניך כרשע. שהקשינו, מאחר שהעולם כולו מסכימים עמו שהוא צדיק, למה מחויב להחזיק עצמו כרשע, וכל העולם כולו לא יהיה נאמן לו. ויש עוד להוסיף להקשות, על הלשון "ואפילו כל העולם כולו אומרים וכו'", מה ענין העדות של העולם כולו לכאן, והלא האדם יודע בעצמו יותר מכל העולם כולו, והיה לו להשביעו שאפילו אתה יודע בעצמך שצדיק אתה וכו'.
וביותר קשה, הלא גמרא מפורשת היא (ברכות סא, ב), "אמר רבא, לידע איניש בנפשיה, אם צדיק גמור הוא אם לאו", עכ"ל. הרי, שיש חיוב ומציאות להיות באמת צדיק גמור. ולא עוד, אלא מחוייב לחקור ולידע בעצמו את האמת הזו. ואם כן, איך משביעים את הנשמה, שתמיד תהיה בעיניה כרשע, ושלא תדע לעולם את האמת בעצמה, אחר שחז"ל חייבו את ההיפך, כמבואר.