זהר

פו) ועל דא, כל זמנא דחכימיא יחדון בה באורייתא, לא יכיל סמא"ל בהו, דהא כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, דא הוא אורייתא עלאה, דאקרי קול יעקב, בעוד דההוא קול לא פסק, דבור שלטא ויכלא, ועל דא לא אצטריך אורייתא למפסק. ואתער רבי חייא, ואזלו ואמרו מלה דא, לחכימיא.

פירוש הסולם

פו) ועל דא כל זמנא וכו': ועל כן כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם סמאל, כי כתוב ​הקול קול יעקב והידים ידי עשו. זהו התורה העליונה, דהיינו ז"א, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק הדבור שולט ומנצח, וע"כ אין צריכים להפסיק מתורה. והקיץ רבי חייא. והלכו ואמרו דבר זה ששמעו מאליהו, אל החכמים.
פנימיות הדברים. רבי חייא הוא בחינת יסוד, מלשון חי העולמים. ור' חזקיה הוא בחינת הגבורה מלשון חזק י"ה. דהיינו קו שמאל. אלנות הם מדרגות, שדה הוא הנוקבא. אונו ה"ס גבורה מלשון הכתוב (איוב מ') ואונו בשרירי בטנו, וכן, ובאונו שרה את אלקים. (הושע י"ב) וזה אמרו, רבי חייא ורבי חזקיה, דהיינו שרבי חייא שהוא יסוד, נתדבק ברבי חזקיה, שה"ס קו שמאל. הוו יתבי תחות אילני דחקל אונו, שהיו יושבים תחת האלנות, שהם המדרגות, של שדה אונו, דהיינו הנוקבא הנקראת כן, בעת שדבוקה בקו שמאל, כלומר שהמשיכו אז את קו השמאל בלי ימין, אל הנוקבא, שה"ס און וגבורה. וע"כ נקראת אז שדה אונו. ונודע, ששמאל בלי ימין, ה"ס דינים המביאים להסתלקות המוחין ושינה, וז"ש אדמוך רבי חייא, שנסתלקו מוחותיו. חמא ליה לאליהו, הוא בגימ' ב"ן שהוא שם הנוקבא, בעת שמאירה בג' קוין שה"ס יה"ו, וז"ס אל שהוא שם הנוקבא יה"ו שג' הקוין יה"ו מאירים בה. והוא הנושא למסך דחירק שעליו יוצא קומת קו אמצעי. וכיון שנגלה לו בחלומו, הכירו בו, שבהוראתו וכחו יזכה שוב אל המוחין שלו, וע"כ אמר לו, מקסטיטורא דמר חקלא נהיר, שמהוראתו יזכה להאיר שוב את חקלא אונו הנ"ל. ויטה אותה לרחמים. ותכף אמר לו, השתא אתינא לאודעא דירושלים קריב איהו לאתחרבא וכו'. דהיינו אם לא יתדבק בקו אמצעי, כל זמנא דאורייתא שהוא קו אמצעי, הנקרא תורה, אתער לתתא, דהיינו שמעלים מ"ן על מסך דחירק, אילנא דחיי שה"ס קומת קו אמצעי היוצא על מסך הזה, לא אעדי לעילא, ויש לה כל השלמות, פסק אורייתא לתתא, שאין מעלים מ"ן לקו אמצעי, אילנא דחיי אסתלק, והמיתה והחורבן שולט בעולם. וכו'. וכיון שקיבל דבריו, אז ואתער רבי חייא, דהיינו שהשיג תכף את המוחין, השלמים, שה"ס הקיצה.