זהר

פו) ואלין תרין כתרין, מוצקות לנרות. חד מסטרא דא, וחד מסטרא דא. ואע"ג דאינון במניינא דאינון נרות, ועם כל דא, שבחא מאלין, תרין, דאינון שבעה ושבעה, דמוצקות לגבייהו. דאינון נרות דקא נהרין על רישא דההוא מנורה, וההוא מנורא קא מנהרא מחילא דילהון, לסלקא לגביה עילא. וכד סלקא, סלקא מדרגא לדרגא, ומכתרא לכתרא, עד דאתאחדא כלא לעילא, ורזא דא, שיר השירים אשר לשלמה.

פירוש הסולם

פו) ואלין תרין כתרין וכו': ואלו שתי הספירות הנ"ל, בינה ויסוד הנקראים שבעה, מוצקות לנרות, אחת מצד זה ואחת מצד זה. ואע"פ שהן במנין הנרות האלו, כי שבעת הנרות הן בינה וחג"ת נה"י (כנ"ל אות פ"ג) כבר יש בהם בינה ויסוד. עם כל זה, השבח של כל הנרות, הוא מהשתים האלו, שהם שבעה ושבעה המוצקות אליהם. כי הנרות האלו מאירים על ראש המנורה, והמנורה מאירה מכחן לעלות למעלה, אל הבינה. וכשהמנורה, שהיא המלכות, עולה, עולה ממדרגה למדרגה מספירה לספירה עד שמתאחד הכל למעלה בבינה. וז"ס, שיר השירים אשר לשלמה. שהכל מתאחד בשלמה, שהוא בינה (כנ"ל אות ע"ו) כי שיר, הוא מלכות, השירים, הוא יסוד, אשר, הוא ז"א, וכולם מתאחדים בבינה שהיא, לשלמה.