זהר

פו) חנוך מטטרון אמר, ויבא לו יין, דארמי מיא בההוא יין, ואי לאו דארמי ביה מים, לא יכיל למסבל, ושפיר אמר חנוך מטטרון. ובג"כ אמשיך לו בתרי טעמי, דהא בתרין סטרין אחיד, וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא, וכלהו טעמין ביה, עד דיוסף צדיקא טעים ליה, דאיהו דוד נאמן, הה"ד כיין הטוב הולך לדודי למישרים. מהו כיין הטוב. דאתא יעקב וארמי ביה מיא, דא הוא יין הטוב והכי הוא, כמה דאמר חנוך מטטרון. תווה ר' אלעזר, ותווה ר' אבא, אמרו הא חמרא דילך, הוא נצחת מלאכא קדישא, אפומא דרוח קודשא.

פירוש הסולם

פו) חנוך מטטרון אמר וכו': חנוך, שהוא מטטרון אמר, שהוא ראש הישיבה דמתיבתא דרקיע (כנ"ל אות כ"ה) ​ויבא לו יין, היינו שזרק מים ביין ההוא, ואם לא היה זורק בה מים, לא היה יכול לסבול. ויפה אמר חנוך מטטרון. ומשום זה המשיך המלה לו בתרי טעמים, דהיינו במרכא כפולה כנ"ל. כי אחוז בב' צדדים, בימין ובשמאל. ויין ההוא הולך ממדרגה למדרגה, כולם טועמים בו, עד שיוסף הצדיק, שהוא יסוד דז"א, טועם בו שהוא דוד נאמן, ז"ש, ​כיין הטוב הולך לדודי למשרים. מהו כיין הטוב. היינו שיעקב בא וזרק בו מים, זה הוא יין הטוב, וכך הוא, כמו שאמר חנוך מטטרון, תמה ר' אלעזר, ותמה ר' אבא. אמרו לו, הרי עם היין שלך נצחת מלאך קדוש, על פי רוח הקודש. כלומר שגילית דבריו של מלאך מטטרון הסתומים.
פירוש. מטרם שבא יעקב, שה"ס קו האמצעי ויחד ב' הקוין זה בזה, היתה מחלוקת בין ימין לשמאל, והשמאל האיר החכמה בלי ימין שהוא חסדים, ואז נמשך ממנו החשך, ודינים קשים, (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות לד ד"ה נפק) אלא אחר שבא יעקב שה"ס קו האמצעי, ויחד ב' הקוים זה בזה, ונתלבשה הארת החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, אז נשלמה הארת החכמה ומאירה בשלמותה. כנודע. והארת החכמה הנמשכת משמאל נקראת יין, כנ"ל, והחסדים הנמשכים מימין נקראים מים.
וז"ש, ויבא לו יין, דארמי מיא בההוא יין, דהיינו שנתן חסדים בהארת החכמה, שאז הוסרו ממנה הדינים והחשך ויכולה להאיר. ואי לאו דארמי ביה מים לא יכיל למסבל, כי אם היתה החכמה מאירה בלי חסדים אי אפשר לסבול רוב הדינים שבה. כנ"ל. ובג"כ אמשיך לו בתרי טעמי, דהא בתרין סטרין אחיד, שב' הטעמים שבמרכא כפולה מורים על יחוד ב' הקוין ימין ושמאל שנעשה ע"י יעקב, שהוא קו האמצעי. שז"ס התקון הנרמז בהכתוב, ויבא לו.