זהר

פו) בכל אתר אמה איהו ו', ובגין דא איהי בת ששה טפחים. וחצי האמה, דא י׳, דתרין יודי״ן אינון שעורא דאמה, ואות י׳ שעורא דילה ג' טפחים, ודא ג׳.

פירוש מעלות הסולם

פו) בכל אתר אמה וכו׳: בכל מקום שנאמר אמה היא ו', כי ו' רומזת על שיעור עצם האור שיש בקומה, הנמדד ע״י המסך של המלכות, שממשיך אור כמדת ו' דשם הוי״ה שהוא ז״א. ומשום זה אמה היא בת ששה טפחים (מנחות צ״ז.) היינו חג״ת נה״י שש הספירות של ז״א. וחצי האמה, זו י' היינו מלכות, המסיימת הארת כל ספירה ומגבילה אותה. כי שתי יודין הן שיעור אמה, ששיעורה ו' טפחים, ואות י' אחת שיעורה ג׳ טפחים, וזהו ג'.
פירוש סוד הי׳ היינו נקודה אחת, הכלולה מג' קוין ימין ושמאל אמצע, שהם קוץ העליון וקוץ התחתון והנקודה עצמה, והם סוד ג׳ טפחים, לזה אומר ואות י׳ שעורא דילה ג׳ טפחים, וזה נקרא חצי האמה, מטעם שהמלכות היא כלולה משני מסכים מסך דמנעולא ומסך דמפתחא, ולהיות שלפני גמר התקון אין זווג על מסך דמנעולא, ולכן נחשב שחסר אל המלכות חצי פרצוף שלה שמחזה ולמטה, (עי' בהקדמת ספר הזהר אות מ״א בסולם מאמר מנעולא ומפתחא) ולכן נחשבת רק לחצי אמה בלבד, משא״כ ז״א שהוא קו האמצעי הכולל חכמה וחסדים, ויש לו ג' טפחים ימין ושמאל אמצע שבהארת החכמה, וג׳ טפחים של הארת החסדים.
ומי׳ש ודא ג' ולעיל (אות פ״ה) כתוב דאיהו ברזא דז׳, היינו כי בכל יום ויום בכונת התפלה צריכים להמשיך ולבנות הנוקבא דז״א מחדש, בסוד מה שאמרו חז״ל שבכל יום חוזרת להיות בתולה ואיש לא ידעה. וסדר הבנין הוא, שצריכים להמשיך לה ב׳ מיני מוחין, שהם: מוחין דאחורים, ומוחין דפנים ונודע שבמוחין דאחורים הם זו״ן בסוד שני המאורות הגדולים, שהנוקבא קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ובסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ונקראת ז' י׳ על ו'. ואז קטרגה הלבנה ואמרה אי אפשר לב׳ מלכים להשתמש בכתר א' שהוא בינה, כי ז״א לקח את אור החסדים מבינה, והנוקבא לקחה את אור החכמה בלי אור דחסדים, ונודע שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע״כ נקפאה בה החכמה, ונעשתה לחושך ולא אור, ולא היתה יכולה לעמוד במצב זה, ולכן נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתמעט עצמה מהמדרגה הגדולה ההיא להיות בשוה עם מדרגת ז״א ולקבל מבינה, אלא שתרד למטה מכל מדרגת ז״א, ולקבל כל אורותיה ממנו, וכיון שמקבלת מז״א שה״ס הקו האמצעי נמצאת החכמה שנותן לה כלולה בחסדים והיא יכולה להאיר, וה״ס מוחין דפנים, ואז היא בבחי׳ ג׳ ו' ונקודה בסופה. בסוד גומל דלים (עי' לעיל חלק א' אות שס״ט במעלות הסולם).
וזה אומרו, בזהר תרומה (אות תקע״ח) י׳ אשת חיל עטרת בעלה, תגא דספר תורה, שהוא ז״א, כצורת ז׳ מסטרא דעלמא דאתי היינו בינה, לאו איהי מאנא לגביה, ולאו משמשא לגביה, כי אין זווג אלא כשזו״ן הם פנים בפנים. אבל בעלמא דין, שהוא המלכות מבחינתה עצמה במקומה, כגוונא דא הוה״י איהו מאנא תחותיה, שמושא דיליה, בכל ספירה דיליה, בכל אבר דיליה, בכל מדה דיליה, כי המלכות משמשת לז״א לגלות כל בחינותיו המכונים ספירה אבר מדה. ובזה תבין למה בנעילה ביום כפור יכולה הנוקבא לעלות עם ז״א לג״ר דא״א, ובשבת במנחה ז״א לבד עולה בלי הנוקבא (עי׳ בתע״ס שיעור ט״ו בלוח התשובות לענינים תשובה קפ״ו).