זהר

פו) ואית מאן דתני ודייק דכלא חד, בגין דכתיב קול השופר, קול דאקרי שופר. ומנ״ל דאקרי קול. ממה דכתיב קול גדול ולא יסף, והאי קול גדול אקרי שופר. ועל דא קול השופר הולך כתיב. לאן הולך. אי תימא להר סיני, או לישראל. יורד מבעי ליה. אלא אורייתא מהכא נפקא. ומאתר דא, דאיהו כללא דכל שאר קלין אתייהיבת, וכד יסתכלון מלי כלא חד.

פירוש הסולם

פו) ואית מאן דתני וכו׳: ויש מי שלומד, ומדייק, שהכל הוא אחד, משום שכ׳ קול השופר, דהיינו קול הנקרא שופר, שהוא בינה, ומאין לנו שהבינה נקראת קול, הוא ממה שכתוב, קול גדול ולא יסף. וקול גדול הזה, שהוא בינה, נקרא שופר. וע״כ, קול השופר הולך, כתוב. לאן הוא הולך. אם תאמר להר סיני, או לישראל, היה צריך לומר, יורד. אלא התורה יוצאת מכאן, מן הבינה, והמלה הולך, הוא על התורה. שממקום זה, בינה, שהוא כלל של כל הקולות, ניתנה התורה. וכשמסתכלים בדברים הכל אחד, שאין מחלוקת בין ב׳ הפירושים.