תוכן

פה) והנה להיות כי אימא עלאה גם היא אתתרכת בחרבן בית קדשינו, לפיכך נסתמו שערי תפלה הנמשכין מן הפה, שהיא אימא עלאה, כיון דאתתרכת. ושערי תפלה הם השפתים, נצח והוד שבבינה. וי"ה נסתלקה, ונשארה אל"ם, יונת אלם. ואמנם נצח הוד שבחכמה, הם שערי דמעה, ולז"א רב המנונא סבא ע"ה לבעל החוטם אני מתפלל, שהם עשר שבחכמה, אשר סופם החוטם, כי הם לא ננעלו. וכאשר יוריד האדם דמעות, ויתכוין למתק הדינין, הנה החכמה העליונה שהיא ימא רבא, תמתקם, ומתבסמים ביממא רבא כנודע. ותרין דמעין, הם שרש הדינין, ושרש הקליפות. אשר שרשם בחכמה, בנצח והוד שבה, ויתבסמו, ויתמתקו, ואין שטן ואין פגע רע, והרחמים מתרבין, והחוטם העליון מחזיר הדברים אל שרשם, בסוד וירח. ושם מתמתקין, ולפיכך שערי דמעה לא ננעלו, כי עולין לעשר שבחכמה והעשר שבחכמה, ממתקין הדינין, ונחתין תרין דמעין שבנצח והוד שבה, למתק הדינין והקליפות שבה.