זהר

פה) שמע רבי אלעזר, ונפק לגביהון, אמר אתון מאריהון דמתיבתא עילאה, פלגותא ושלימתא אייתו גבאי, ותחמון ותיחון. מה דלא הוה גלי לעלמין, דכתיב כי לא יראני האדם וחי. ואתון תחזון ותיחון.

פירוש הסולם

פה) שמע ר' אלעזר ונפק וכו': שמע ר' אלעזר בן ערך, ויצא אליהם. אמר אתם ראשי הישיבה העליונה, שידעתם הסוד של דחיה ושלמות. בואו אלי, ותראו ותחיו. שתשיגו מה שלא היה מגולה לעולם, שכתוב, כי לא יראני האדם וחי. ואתם תראו ותחיו. פלגותא פירושו דחיה, מלשון אינו אלא כמפליגה (ב"מ צד).
ביאור הדברים. כי כבר ידעת שיש ב' מצבים במלכות, (כנ"ל בפלפה"ס אות פ"ח) מצב הא' הוא כשהוא שמאל בלי ימין, שנאחזת בקו שמאל דבינה, וממצב הזה נמשכים הדינים. ואז נאמר אבן מאסו הבונים. ומצב הב', הוא אחר שנתמעטה ונבנית להיות נוקבא דז"א, דהיינו שתקבל מז"א ולא מבינה, ואז היא על שלמותה. ומצב הזה, ה"ס בנין בית המקדש. וזה שרמז ר' חגי. שדוד המלך, הרומז על מלכות העליונה, הנה מטרם שנבנה בית המקדש, שהוא מצב הב' של המלכות, לא שבקוהו מלאכי עלאי למעבר תרעי ירושלים דלעילא, כי בהיותו דביק במצב הא' של המלכות, לא היה יכול לקבל מירושלים של מעלה, שה"ס המלכות בהיותה פב"פ עם ז"א. והיה אז בבחינת חיצוניות המלכות. וז"ש, והוה יתיב אבראי. אלא אחר שנבנה בית המקדש, שאז נתקנה המלכות במצב הב', שנבנה להיות נוקבא של ז"א, אז נמשכה ממנה כל השלמות. וז"ש וביומא דאתבני בי מקדשא וכו', דהיינו כשנבנה מצב הב' של המלכות, שה"ס בנין בית המקדש, אז נתתקן להיות רגל רביעית של הכסא ביחד עם האבות. כי חג"ת דז"א נקראים אבות, והם ג' רגלי הכסא העליון של הבינה, ונתתקנה המלכות להיות דבוקה עמהם ומקבלת מהם, להשפיע למטה. וז"ש, ולאתקנא ליה עם אבהתנא רתיכא קדישא עלאה. ועד"ז מרומז ג"כ ביהודה, כי גם יהודה הוא מרכבה למלכות העליונה. שז"ס לא יסור שבט מיהודה. לפיכך גם בו נרמזים ב' מצבי המלכות, וז"ס ד' ה' של יהודה. שהמצב הא' של המלכות מרומז בסוד הד' שבשם יהודה, כי אז היא דלה ועניה ואינה יכולה להשפיע. שאז נאמר עליה אבן מאסו הבונים. וכשנבנית בסוד מצב הב', ה"ס הה' שבשם יהודה, שאז היא מלאה כל טוב. וז"ש אסתכל קב"ה בשמיה הגדול, דהיינו השם הויה, עם הד' הרומזת על מצב הא', ועם הה' אחרונה הרומזת על מצב הב'. דהוה רשים בשמיה דיהודה, כי יהודה, הוא אותיות הוי"ה ד'. ובגיניה אשלטיה על כלא, וכו'. על הכל פירושו על כל הבחינות של האורות, הן חכמה והן חסדים. כי הכלים של מצב הא' דמלכות, נשארים במצב הב', כי בהם מקבלת אז הארת החכמה. וז"ס הד' שנשארת קבועה בשם של יהודה. כי בכלים דמצב הב', אין לקבל אלא חסדים בלבד. ונמצא שבשביל שבשם יהודה נרמזים ב' המצבים, ע"כ אשלטיה על כלא בין חכמה ובין חסדים.
וזהו שבדק אותם ר' אלעזר בן ערך, שרצה לדעת אם יש בהם ב' הבחינות של המלכות ביחד, דהיינו אם יש להם מצב הב' של המלכות, וכן גם הכלים של מצב הא', כנ"ל. וכיון ששמע מהם הסודות של דוד המלך ושל השם יהודה אז הכיר בהם שיש בהם ב' הבחינות, וז"ש להם, פלגותא ושלימתא אייתו גבאי, הכלים דמצב הא' שעליהם נאמר אבן מאסו הבונים, מכנה אותם כאן פלגותא, שהוא לשון דחיה. והבנין של מצב הב' מכנה שלימתא, שהוא כל השלמות. ואמר, כיון שיש בכם ב' הבחינות: פלגותא ושלימותא, בואו אלי. ותחמון ותיחון מה דלא הוה גלי לעלמין דכתיב כי לא יראני האדם וחי, פירוש. כי החכמה נקראת ראיה, והיא נסתמה בחכמה סתימאה דא"א. וע"כ נאמר עליה, כי לא יראני האדם וחי. אבל החכמה המתגלה בסוד המלכות אפשר לראות. שז"ס וראית את אחורי, כי אין החכמה נגלית אלא בכלים דמצב הא' של המלכות, המתחברים במצב הב' שלה, בבחינת אחורים. כנ"ל. וע"כ נאמר עליה, וראית את אחורי. הסובבים את כסא הכבוד, שהוא המלכות, כל אחד ואחד מהם לוקח אות אחת, ומזמרים וז"ש, ותחמון ותיחון, כיון שיש לכם הכלים דמצב הא' של המלכות, הרי אתם יכולים לראות, דהיינו לקבל חכמה, ולחיות, מה דלא הוה גלי לעלמין, אשר חוץ מבמלכות, אין החכמה גלויה לעולם, כי חוץ ממנה, נאמר, כי לא יראני האדם וחי. ואתון תחזון ותיחון, כי תוכלו לקבל החכמה מן המלכות, שעליה נאמר, וראית את אחורי. ותחיו, כי לא יזיק לכם כלום.