פירוש הסולם
פה)
תנינן שבעה רקיעין וכו': למדנו, ז' רקיעים הם, והם ז' היכלות, וששה הם וחמשה הם, וכולם יוצאים מתוך עתיקא העליון, יין ההוא מושך אותו יעקב מרחוק, וסוחט אותם מן הענבים של גפן ההוא, אז ממשיך יעקב יין ההוא הראוי לו, ליצחק, ושמח ושותה. ז"ש,
ויבא לו יין וישת. כאן נכלל מעלה ומטה. וע"כ הרחיק המלה, ומושך אותה בנגינה ממושכת של ב' תנועות, שהן
מרכא כפולה, והיינו המלה
לו. של ויבא לו יין, שכתוב תחתיה מרכא כפולה.
לו למטה,
לו למעלה.
פירוש.
גפן, ה"ס התאחדות ג' הקוין ימין שמאל אמצע, כדי להשפיע חכמה מקו שמאל. כי גפן הוא אותיות
ג' פן דהיינו ג' פנים אריה שור נשר. ולפיכך נקראים הפירות, דהיינו השפע, הבאים מהתאחדות הזו, בשם
ענבים, כי ענבים הם אותיות
בם עין, וכן הענבים הגשמיים צורתם כמו עינים, ועינים רומזים לחכמה, כנודע. וסוד הגפן האמור נבחן בג' מקומות, השורש הוא בבינה, ששם שורש יציאת הקוין בסוד ג' נקודות חולם שורק חירק. ולפי שז"א ה"ס קו אמצעי שעלה והכריע בין ב' הקוין שבבינה, ויצאו ג' קוין בבינה. בסוד
תלת מחד נפקי. הרויחם גם ז"א ומשך אותם למקומו, בסוד
חד בתלת קיימא (
כנ"ל ב"א דף רפ"ז אות שס"ג ד"ה תלת ע"ש) ויש גם לז"א אותם ג' קוין. וע"כ יש בחינת גפן גם בז"א. אמנם בז"א להיותו בחסדים מכוסים, נבחן עיקר הגפן בהמלכות, שבה סוחטים הענבים לגלות הארת החכמה שבהם. הרי ששורש הגפן וסחיטת הענבים היא בבינה, ומשם נמשכים לז"א, ומשם למקום הסחיטה שהיא המלכות. וזסו"ה,
ובגפן שלשה שריגים, שה"ס ג' קוין שבמלכות, שבה מקום סחיטת הענבים.
והיא כפרחת עלתה נצה, היינו שהחכמה שבה פורחת ממטה למעלה שז"ס
עלתה נצה.
הבשילו אשכלותיה ענבים, היינו הארת החכמה הנקראות ענבים. שהם הפירות של גפן ההוא. כמ"ש כל זה בזהר לפנינו.
ודברים הנ"ל רוצה הינוקא לבאר לפנינו. ותחילה משמיענו, שכל המדרגות שבז"א ושבמלכות יוצאים מבינה, ושם מקום יציאתם, אלא שז"א זוכה בהם בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא כנ"ל, וז"א משפיעם אל המלכות. וז"ש,
שבעה רקיעין אינון, שהם חג"ת נהי"מ דז"א.
ואינון שבעה היכלין שהם חג"ת נהי"מ דמלכות, שמקבלם מז"א.
ושית אינון, שלפעמים אנו קוראים אותם רק ששה שהם חג"ת נה"י בלי המלכות.
וחמש אינון, ולפעמים אנו קוראים אותם חמש, דהיינו חג"ת נ"ה לבד. ע"פ מספר ה' בחינות כח"ב תו"מ. אמנם,
וכלהו נפקי מגו עתיקא עלאה, שהוא בינה. כי עיקר יציאת כל המדרגות הן בבינה, ומשם נמשכות לז"א ומז"א למלכות כנ"ל.
והוקשה לו הכתוב, ויבא לו יין וישת, הלא יין הוא הארת חכמה, שמקורה היא בקו שמאל, שה"ס נקודת השורק (
כנ"ל ב"א דף ט"ו אות ט' ד"ה ההיא) ויצחק הוא קו השמאל, ויעקב הוא קו האמצעי, וא"כ היה יצחק צריך לתת יין ליעקב, ולא יעקב ליצחק. וע"ז תירץ.
ההוא יין משיך ליה יעקב מרחיק, דהיינו ע"י עלית ז"א לבינה, שמיעט שם הג"ר דשמאל בכח המסך דחירק (
כנ"ל לך י"ג אות כ"ב ד"ה ונתבאר) שעי"ז יחד ב' הקוין זה בזה וקיים הארת שניהם שהימין יאיר ממעלה למטה. והשמאל רק ממטה למעלה (
כנ"ל ב"א דף ס' אות נ' ד"ה מחלוקת) ואחר שיצאו ע"י יעקב, שהוא ז"א ג' קוין בבינה, אז המשיך אותם יעקב למקומו. וז"ש
ההוא יין משיך ליה יעקב מרחיק, מבינה, בסוד תלת מחד נפקי תלת בחד קיימא כנ"ל.
וסחיט ליה מענבים דההוא גפן, שהוא מלכות, דהיינו שהמשיכם אל המלכות המאירה רק ממטה למעלה, ושם סחט הענבים, דהיינו שגילה הארת החכמה, הנקראת יין.
כדין אמשיך ליה ליצחק, ההוא יין דקא אתחזי ליה, דהיינו הארת החכמה המאירה ממטה למעלה, שהוא ראוי לשתותו. אמנם יצחק עצמו לא היה יכול להמשיך היין, שאם הוא היה ממשיכו היה מאיר ממעלה למטה כדרך קו השמאל שה"ס יין המשכר. אלא רק אחר שיעקב שהוא קו האמצעי, תקן את היין שלא יאיר אלא בבחינת המלכות, דהיינו ממטה למעלה, אז נעשה ראוי לשתותו, ואז נבחן ליין המשמח אלקים וגו'. וז"ש,
וחדי ושתה. להיותו יין המשמח.
הה"ד ויבא לו יין וישת, כי אם יעקב לא הביא לו עם התקון שלו לא היה יכול לשתות, כי היה יין המשכר. ובהמלה
לו נכלל ב' בחינות קו שמאל הנקראים יצחק, שהם, קו שמאל דבינה, שיעקב תקן את היין שלו שלא יאיר אלא ממטה למעלה, וקו שמאל דז"א, שהוא יצחק במקומו. וז"ש
הכא אתכליל עילא ותתא, דהיינו קו שמאל דבינה וקו שמאל דז"א.
וע"ד ארחיק מלה ומשיר לה במשיכו דתרי תנועי והיינו: לו. כי תחת לו כתוב מרכא כפולה, שצריכים להאריך בנגונו, משום שרומז על תקון יעקב את קו שמאל דבינה, ועל תקון יעקב את קו שמאל דז"א. וע"כ
ויבא לו, היא בב' תנועות, שיורה על שתי הבאות, שני תקונים. וז"ש
ליה לעילא בבינה,
ליה לתתא בז"א.
